"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המאבק בהדתה: היכן האחריות החילונית

,עודכן

הרוחות סוערות סביב הטענות להדתה בבתי הספר. משרד החינוך, כך מדווח, מעביר תקציבי עתק רק לעמותות דתיות לאומיות, העוסקות בהמרת דת מחילוניות לדתיות. אלא שמתברר שזה שנים (הרבה לפני עידן בנט) משרד החינוך מתקצב גם את העמותות החילוניות והפלורליסטיות.

מבדיקה שערכתי מתברר שעל בסיס אותם תקנות וכללים, העניק האגף לתרבות תורנית ב־2016 יותר ממיליון וחצי שקלים לישיבה החילונית, לעלמא, לרפורמים ולארגונים פלורליסטיים וחילוניים. התקנות הן עיוורות. כל גוף ועמותה שעוסקים בחינוך יהודי זוכים לתקצוב. כל בית ספר יכול לבחור את העמותה ואת התוכניות על בסיס הגישה היהודית שאותה הוא מעוניין לחזק בתלמידיו.

אז נכון - העמותות האורתודוקסיות זוכות לתקצוב גבוה יותר, אך רק מפני שיש להן נפח פעילות גדול יותר. משום שראשית, לדתיים יש ביקוש. נראה שהמסרים האורתודוקסיים, המורים ובנות השירות המעבירים אותם נתפסים כאותנטיים. כאשר מי שמלמד אותך על השבת שומר אותה בעצמו, האפקט המתקבל משכנע ואמין יותר בעיני הציבור המסורתי. שנית, בשוק החופשי כל גוף ועמותה יכולים להתחרות, אבל לאורתודוקסים יש יותר להט ומחויבות. זועקי ההדתה טובים בכתבות בתקשורת ובפוסטים בפייסבוק, אבל הם הרבה פחות חרוצים בשטח. נראה שלצעירים הדתיים יש הרבה יותר דחף, נכונות וסבלנות לעבור מכיתה לכיתה ובין בתי ספר.

הבעיה נעוצה בכך שלקחו מההורים את האחריות האולטימטיבית שלהם על חינוך ילדיהם. צודקים ההורים הנזעמים לגלות שילדיהם נחשפים לתכנים דתיים ולאומיים ללא רשותם. צודק ראש העיר גבעתיים, שקבע שגופים חיצוניים חייבים לקבל אישור מההורים (אני מקווה שכלל זה נכון גם לגבי "שוברים שתיקה" ודומיו). ובכלל, צודקים גם אלו היוצאים כנגד הפרטת החינוך ומסירתו לידי עמותות פרטיות. בבתי הספר ובגנים יש מורות וגננות מצוינות שיכולות וצריכות להעביר תכנים יהודיים בעצמן. ואם חסר להן ידע בתחום, ראוי שמשרד החינוך יקצה משאבים להשתלמויות ולהעשרות בתחום זה.

עם זאת, הבעיה והאתגר העמוק והמכריע קשורים כמובן לשאלה למי שייכת היהדות. חילונים - אם אתם לא רוצים שדתיים ילמדו את ילדיכם על הזהות והמורשת שלנו, עליכם להפשיל שרוולים ולעבוד קשה כדי להציג חלופות. הקימו עוד ועוד בתי מדרש, מרכזי זהות וישיבות חילוניות. הקימו מוסדות שיציעו סל תרבות יהודי אותנטי שיתחרה באורתודוקסיה המסורתית. לא מספיק להתלונן כנגד מה שאחרים עושים. הפיצו ולמדו יהדות בעצמכם ומשרד החינוך יתקצב גם אתכם. קבלו אחריות. היהדות לא שייכת רק לדתיים.

הכותב הוא חוקר ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת שערי משפט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ד"ר נתנאל פישר

ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית בשערי מדע ומשפט, עמית מחקר בפורום קהלת

כדאילהכיר