ב-21 בנובמבר 1936, חצי שנה לפני שאבא שלי נולד, הביסה ליברפול את מנצ'סטר יונייטד 2:5. גם בגומלין באותה עונה ניצחו האדומים 0:2. באליפות באותה שנה זכתה מנצ'סטר - איזה כיף - סיטי. אנחנו, מה לעשות, התברגנו באותה שנה רק במקום ה-18. לא נורא, העיקר הוא הבסת יונייטד בחוץ והולדתו הצפויה במאי 1937 של מי שיביא לעולם את האוהד המסור, שזכה לראות אתמול פיסת היסטוריה.
חוזה הכוכבים במחזה "יוליוס קיסר" של וויליאם שקספיר התריע בפני הקיסר המהולל: "היזהר מאידו של מארס" (אמצע מארס). לא ידענו, עד אתמול, שבהפרש של כמה שנים גם אלכס פרגוסון היה על הכוונת של מגיד העתידות. 14 במארס 2009 יהיה מעתה התאריך של ה-1:4. גם יוליוס חשב, כמו פרגי, שהוא הגדול מכולם.
אנחנו כבר אחרי פורים וליברפול, משום מה, החזירה אותנו השבוע לחנוכה. אולי יוסי אוהב סופגניות. רביעייה לריאל בשלישי, רביעייה ליונייטד בשבת.
איזו עונה מטורפת. 12 מ-12 במשחקים נגד צ'לסי ויונייטד. אבל מה לעשות שמשהו משתבש בתוכנה של הקבוצה המופלאה של בניטס, כשסטוק, פולהאם והאל מגיעות לאנפילד - ליברפול הפכה לרובין הוד של הפרמייר ליג. וכנראה רק בגלל זה יונייטד עדיין פייבוריטית לקחת העונה את האליפות ה-18 שלה ולהשוות את המאזן לגדולה מכולן. אלא אם אכן חזינו אתמול במהפך השלישי הגדול בהיסטוריה אחרי זה של בגין ב-77' וסטיבן ג'רארד ב-2005.
ימים לא טובים עוברים על עולמנו: משבר כלכלי, איום איראני ודאגה אקולוגית. מה שלא יהיה, אני החל מאתמול הולך לישון בשקט: אבא שלי הביא את ה-2:5 ואני נותן לבנות את ה-1:4. מעניין מה הן מכינות לנכדים נגד השדים הדהויים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו