עיקר הבעיה אינו בפן הפורמלי-חוקי של המעשה, אלא במסר המטריד שעולה ממנו. אם במפקד החיל נפלה שלהבת, מה יגידו החיילים שכפופים לו, וכיצד ירגישו כל אותן חיילות ומפקדות המשרתות תחת פיקודו?
לפי חוק השיפוט הצבאי, איש צבא קבע עשוי להיחשב "חייל" גם כשאינו מצוי בעיצומה של פעילות מבצעית. כל עוד הוא מזוהה עם הצבא, הציבור רואה בו חלק משרשרת הפיקוד שאמורה להיות סמל ומופת ערכי לכפופים לה. לא רק במישור ה"מותר", אלא גם במישור ה"ראוי" וה"רצוי". אשר על כן, לעובדה שמפקד חיל הים ביקר במועדון ללא מדים אין לכאורה משמעות בהקשר זה. גם אם הביקור נעשה ב"זמנו החופשי", יש בו ביטוי לכשל מוסרי, שאינו מוסיף כבוד, אף לא הדר, לערכים שעליהם מבקש הצבא לחנך.
מאז ומתמיד ראה צה"ל את תפקידו כמעבר להגנה על ביטחון. ולא לחינם הוקמו בצה"ל חיל חינוך ופרויקטים דוגמת נערי רפול, שביקשו להעניק ערך מוסף. ביקור של אלוף בצה"ל במועדון חשפנות, שבו הופכות נערות לאובייקט, בוודאי אינו עולה בקנה אחד עם המסר שמבקש צה"ל להנחיל. מים רבים זרמו בקישון מאז ימי "הטובים לטייס, הטובות לטייסים".
החפצת האישה היתה בעבר נורמה בצבא. הטרדות מיניות היו לחם חוקן של נשים רבות, בכל הדרגים. גם יחסי המרות הצבאיים והאווירה בחלק מהמחנות לא הקלו את שמירת כבודן של חיילות ומפקדות. מודה ועוזב - ירוחם. אך טוב יעשו צה"ל ומפקדיו אם ישתמשו בכישלון המצער כמנוף להשרשת נורמות ראויות המכבדות את האישה ואת אישיותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו