כתר המזרח

קובי פרץ מילא את היכל התרבות. שוב. ככה הראו בסוף השבוע אצל שלח ודרוקר. הסיפור שהשתקף בכתבה שנעשתה עליו הוא סיפור כדורגלני רגיל; סיפור שכונתי. מזרחי.

לפעמים אני חושב שכל האנשים של "הפריצה הגדולה" הם מזרחיים; האשכנזים, לעומת זאת, לא פורצים, אולי כי אין להם לאן, ואין להם תפילין, ולא מצלמים אותם עם תפילין. בקיצור, אין להם מצלמה נצמדת ונלהבת.

זה מזכיר לי כי בילדותי, לפני כל משחק בינלאומי של נבחרת הכדורגל, התפרסמה תמונה של אחד השחקנים מניח תפילין על מרפסת. אף פעם זה לא היה דניאל בריילובסקי. והנה, שוב, זמר מזרחי מניח תפילין. ואני שואל, למה זמרים לא מזרחיים לא יוצאים כמו כדורגלנים בכתבות שמכינים עליהם?

אבל העיקר הוא שבטלוויזיה הראו את קובי פרץ נוחת בהיכל התרבות ומראה "להם". לפי הכתבה - פרץ תמיד חלם להופיע בהיכל התרבות, אבל רק בשביל להראות "להם". הוא כמעט לא היה שם, בהיכל התרבות, בפני עצמו, בשביל עצמו. מרגיזה אותי המטרה הנעלה הזאת של פרץ, "כיבוש היכל התרבות". פעם המטרה המקבילה היתה "פתיחת קופות בקיסריה". היום זה היכל התרבות, אבל הגישה שווה: יש מי שצריך להוכיח.

ואם אתם מכינים לי תשובה בנוסח "אודי, כששיחקת כדורגל לא רצית לשחק בוומבלי-" אני אגיד שכן, אבל לא כתשובת נגד, שהיא נגזרת של "הראיתי להם!" רציתי לשחק שם, נכון, אבל לא בשביל להראות שגם אני יכול, אלא כי זה אפשרי. כי אני יכול. יכול בלי צד שני להוכיח לו.

אני בהחלט בעד קובי פרץ אבל דווקא משום כך התרגזתי בשבילו, בשבילם, בשביל אבא שלו שנראה מקסים עם ההומור שלו והתא המשפחתי בכפר שלם, ובעיקר בגלל הדרך - בגלל שישנו היכל תרבות שצריך לכבוש אותו, אבל אתה כבר לא בדיוק זוכר למה.

כמעט באותה שעה היתה כתבה דומה בערוץ אחר בטלוויזיה, כתבה על שלומי סרנגה בערוץ 2 שמוציא עכשיו דיסק בעברית ולא ביוונית, והוא הגדיר עצמו כ"זמר המזרחי של האשכנזים". זה נוח לכל הצדדים, כנראה. אבל גם הוא לא הבין שצ'פצ'ולה בלונדינית מצפון תל אביב - כזאת שמוחאת כפיים עם אצבעות פתוחות מדי בזמני שכרות של בר - לא צריכה להיות המטרה הנעלה שלו, התחנה הסופית כסממן להצלחה, אלא רק תמונה נלווית למסע. התרגזתי גם בשבילו, ובמיוחד בשביל המטאפורה (יוסי גיספן) הנהדרת שנשמעה בלהיט שלו, מטאפורה שמקבילה בין צורת שמיעה לבין פחד מאהבה; "כל החיים שלי הם מונו/ מאהבה אני נמלט/אין מאושר ממני".

כך נראתה החברה הישראלית ביום שישי בטלוויזיה, בשני ערוצים, בשתי דוגמאות, עם שני זמרים - אחד מגולח מכף רגל ועד ראש והשני לא מרים את הקקי של הכלב שלו. שניהם מנצחים, אבל לא זוכרים כבר למה.