פריצה להיכל מקודש

מה חשב מי שהורה למשטרה לפשוט על הוצאת "ידיעות ספרים", משל החזיקה בחומרי נפץ המסכנים את ביטחון האזרחים? איזו סכנה ברורה וודאית ריחפה על עתידנו, אשר היה בה כדי להצדיק מהלך חמור כזה? פשיטה משטרתית על הוצאת ספרים צריכה להיבחן בדומה לפריצה להיכל מקודש. הרגישות המופלגת שהמדינה מגלה ביחס לכניסה בכוח למקומות פולחן דתיים, צריכה לחול גם על הוצאות ספרים. נא להירגע.

הדברים קשים במיוחד כשמדובר בהוצאת ספרים גדולה ומוכרת, "ידיעות ספרים" במקרה הזה, או הוצאה גדולה אחרת, ולא באיזו הוצאת ספרים מחתרתית. ראשי ההוצאה אחראים ופטריוטים דיים כדי לא לתת יד לפגיעה בביטחון המדינה. הם לא יסכנו את משלח ידם, גם אם מדובר בכתב יד של ראש ממשלה לשעבר.

האם מנכ"ל ההוצאה המנוסה, דב אייכנוולד, היה מדפיס ספר שהיה פוגע בביטחון המדינה? ודאי שלא. כל המכיר את אופי התהליך שבמסגרתו מאושרים ספרים הנוגעים בנושאי ביטחון רגישים, יודע שאין סיכוי שספר עם חומרים סודיים היה יוצא לאור.

ראשית, כתב היד מוגש לצנזורה, הבודקת היבטים של חשש לפגיעה בביטחון המדינה. לאחר מכן עובר ספר כזה לוועדת שרים הבוחנת היבטים רחבים יותר, למשל אם יש בו פגיעה בנושאים מדיניים שעדיין נמצאים על סדר היום. לכן, גם אם היה סוד כלשהו, הוא היה מוצא החוצה.

אני גם מסופק אם רה"מ לשעבר אולמרט חשף במפורש סודות כלשהם. הוא מנוסה דיו כדי להימנע מהמכשול הזה. גם המסגרת הקשה שבתוכה כתב את הדברים וממנה שלח את כתב היד - בית הסוהר - די בה כדי להרתיע מלחשוף סודות מדינה.

אז מה הלהיטות לפשוט על בית עקד ספרים, משל היה מאורת פָּריצים, ועל הדרך להציג ראש ממשלה לשעבר כבוגד שחשף סודות מדינה? די לנו בתשעה קבין של מתח ומריבה בין השבטים השונים בארץ - מדוע להוסיף שמן למדורה?

קראתי את נחום ברנע ושמעתי אנשים רציניים מדברים על "האווירה שאיפשרה זאת" ועל "רוח המפקד". הדוגמאות שהביאו נלקחו ממשטרים טוטליטריים או סמי־טוטליטריים. אם בספרות עסקינן, הגיע הזמן לדייק בדוגמאות ההיסטוריות: מי שמרעיש בתותחים כבדים גם כאשר די בכדורי רובה, אל יתפלא שרעש הפגזים שהמטיר החריש את אוזן ההמון מלשמוע את דבריו. מי שמשווה את ישראל לטורקיה של ארדואן, בל יתפלא שביקורתו המוצדקת אינה נשמעת.

כי זאת נקודת הכשל בתזה ההשוואתית האופיינית במחוזות פוליטיים מסוימים בתוכנו. לשמחתנו, אין פה משטר טוטליטרי. אין. אזרחי ישראל - הרבה יותר מאשר בארה"ב ובאירופה - מתבטאים באופן החופשי ביותר נגד כל דבר שזז, רבים מהם מעלים את בנימין נתניהו על ראש שמחתם ונאצותיהם באין מפריע.

אגב, הביטויים הללו פועלים כבומרנג נגד המנאצים עצמם. מכל מקום, לא פגשתי במישהו ששם מחסום לפיו ביחס למוסדות המדינה או ראשיה (כן פגשתי מרצים ועיתונאים בעלי השקפת עולם שמרנית־ימנית, שאפילו כיום פוחדים "לצאת מהארון", אבל זה סיפור אחר). משום כך כדאי לחפש את הכשל במקום אחר, אולי בלהיטות יתר של גורמים במערכת או בנקמנות כלפי רה"מ לשעבר.

כך או כך, התירוצים הללו משניים. בראש ובראשונה צריך להיות ברור לגורמים האחראים שאי אפשר לפשוט על הוצאת ספרים אלא אם כן כלו כל הקצים, והם לא כלו! אינני יודע אם הפושטים היו ערים לסמליות של זמן הפשיטה, שלהי שבוע הספר.

אנחנו עם הספר, יותר מדי כתבים בתולדותינו נאסרו מסיבות שונות ומשונות; ספרים רבים מדי של בני עמנו צונזרו בידי ממסדים שונים. חובה לבדוק את פשיטת המשטרה. הבה נקווה שיתגלה שמישהו התלהב יותר מדי ותו לא. בנפשנו היא.