מבחן הקסאם הראשון

הרבה מילים כבר נשפכו על מבצע "עופרת יצוקה". משמאל שמענו שהוא נמשך יותר מדי זמן וגרם יותר מדי סבל, מימין אומרים לנו שהיה צריך להמשיכו בגלל הסבל שעוד ייגרם לתושבי הדרום, במרכז טוענים שמדובר בהצלחה היסטרית (או כמאמרו המוגזם של ראש הממשלה: "מבצע מזהיר").

אז מי צודק? כולם, וגם אף אחד. כי ביום שאחרי אין כל דרך לבדוק ברצינות שום דבר, פרט לעובדה שחמאס באמת ספג מכה קשה ביותר. מעבר לכך אין מי שיכול לקבוע באמת איך תיראה המציאות בדרום בעוד חודש או שנה.

מה כן? לראשונה זה יותר מדי זמן עמדה ישראל על שלה, והלכה עם זה רחוק. יש שיאמרו רחוק מדי, חזק מדי, כואב מדי, אבל לאותם קולות מומלץ לחשוב על הנוסחה הבאה: האש המאסיבית שהומטרה על עזה נועדה לחסוך חיי חיילים. עובדה. והיא חסכה. עובדה. ובלעדיה היינו היום עם עוד 50 או 60 הרוגים. בוודאות. במצב דברים כזה ספק אם חמאס היה מתקפל, ספק אם היינו חושבים שניצחנו, קרוב לוודאי שהיתה קמה כאן עוד ועדת חקירה.

לשמחתנו זה לא יקרה, אבל כדאי להמתין עם האופוריה. ניצחנו יריב חלש בהרבה, שחטא ביוהרה ושילם עליה. זה היה מבחן חשוב לא צה"ל, אבל לא ה-מבחן. מול סוריה או חיזבאללה יהיה יותר קשה ויותר מדמם, גם בחזית וגם בעורף; ה"השתגעות" שלנו בעזה עשויה לגרום להם לחשוב אם זה כדאי להם.

וזה צריך להיות ההישג החשוב ביותר של המבצע, וגם מבחנו הגדול ביותר. הרתעה קוראים לזה, אותו מושג חמקמק שעובד בצפון, ועכשיו הוא ייבחן מול עזה. לא היום או מחר – כי לוקח זמן עד שפקודת "חדל אש" תעבור לאחרונת חוליות הקסאם – אבל מעוד כמה ימים, כאשר נראה אם חמאס מעז לשגר, ואם כן - כיצד ישראל תגיב. אם נהיה נחושים ונעמוד על שלנו, נקבל מציאות חדשה בדרום עם חמאס מוחלש וסיכוי למוצא מדיני. אם לא, אפשר להתחיל להתכונן למבצע "עופרת יצוקה 2".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו