הפתעה טקטית

צה"ל נכנס אמש לשלב השני במבצע "עופרת יצוקה", למהלך שאמור להביא את ההישג הנדרש – אך עלול גם להכניס את ישראל לתסבוכת, ומחייב את כולנו בקור רוח, שיקול דעת ועצבים מברזל.

כמו במהלך הפתיחה בשבת שעברה, גם אתמול הצליח צה"ל להפתיע טקטית את חמאס, שעד לרגע האחרון האמין לקלישאות של עצמו, כי ישראל לא תעז להיכנס לקרבות בעזה. כשיעלה השחר הבוקר, יופתע חמאס עוד יותר מעומק הפעילות, מהיקפה ומהדילמה שהיא תציב בפניו.

המטרה של כל זה היא להעצים את הפגיעה באירגון, אבל בשונה מהפעילות האווירית עד כה – שפגעה בממשל החמאס ובאמצעי הלחימה שלו – הפעילות הקרקעית נועדה בעיקר לפגוע בכוח הלוחם של האירגון. התקווה אמש בצה"ל היתה לגבות מחיר כבד, שיבהיר לחמאס כי אין לו יכולת או סיכוי להגן על עזה, ולתושבי הרצועה – שחמאס לא עמד בהבטחותיו לתת להם עתיד טוב יותר.

לצד זה העבירה אמש ישראל מסר חד באמצעות גיוס של עשרות אלפי אנשי מילואים: אם חמאס לא יתחייב להפסקת-אש ארוכת טווח, על פי התנאים הישראליים, לא תהסס ישראל להטיל עוד כוחות גדולים למערכה, ולהפילו מהשלטון. בגיוס המילואים יש גם לקח ממלחמת לבנון. לפני שנתיים וחצי גויסו חיילי מילואים בהתראה קצרה, ללא ציוד מתאים, ונשלחו לקרבות שנוהלו בבילבול ובגימגום. הפעם נראה חיילים שגויסו בהתראה ארוכה, ואם יישלחו לקרב, זה ייעשה בתכנון ומתוך מחשבה.

וכאן מגיעה אזהרה לכולנו: עד אמש התחושה הרווחת, והמוצדקת, היתה שידנו על העליונה. הלחימה הקרקעית עלולה להביא איתה גם נפגעים. אבל עם כל הצער אסור לשכוח שתכלית קיומו של הצבא היא להגן על האזרחים. מכולנו נדרשת ההבנה, שמדובר בחלק מהמלחמה; צריך לקוות שמי שמקבל את ההחלטות בשעה הזו, יידע למזער סיכונים, למצות סיכויים, ובעיקר – לא לשכוח לרגע את המטרה שלשמה יצאה ישראל למבצע "עופרת יצוקה": להביא שקט לישובי הדרום למשך תקופה ארוכה. כל דבר יותר מזה עלול לסבך את המבצע. כל דבר פחות מזה יהיה כישלון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו