"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אי־הסדר העולמי חדר גם למערב

,עודכן

כשראש ממשלת בריטניה הקודם, דיוויד קמרון, החליט לערוך לפני שנה את משאל העם על הברקזיט, הוא לא האמין שאזרחי ארצו ינהגו ב"חוסר אחריות" ויצביעו בעד עזיבת האיחוד האירופי. כשמחליפתו בדאונינג 10, תרזה מיי, החליטה להקדים את הבחירות לבית הנבחרים, היא נהנתה מפופולריות שהבטיחה לה ניצחון חלק. אך משהו קרה בדרך לקלפיות: הביטחון העצמי של מיי ומפלגתה השמרנית גרם להם לזלזל בג'רמי קורבין, ולנהל מערכת בחירות מלאת פגמים, חסרת עקביות ולא משכנעת.

במקום לסחוף את הבוחרים אחרי "הנהגה חזקה ויציבה", שידרה מיי חולשה ובלבול, תדמית שלילית שהתחזקה לאחר פיגועי הטרור בשבועות האחרונים. הביקורת על "חוסר האנושיות" של בת הכומר קרת המזג, שגברה לאחר שמפלגתה אימצה מצע שכלל קיצוצים במימון תוכניות רווחה ובריאות לקשישים בעלי נכסים, העצימה את תדמיתו של קורבין כ"קול העם" - מנהיג שבא מהעם ומבטא את רצונו מול "האליטות המנותקות".

רעידות אדמה פוליטיות יכולות לבוא גם מהשמאל, לא רק מצדה הימני של המפה - כפי שקרה בהצבעה על הברקזיט. למיי לא נותר נשק אחר אלא להפחיד את הבריטים מפני השלכות בחירתו של ראש ממשלה בעל עמדות ותוכניות קיצוניות, ולקוות שההפחדה תעבוד.

משהו עמוק קורה לדמוקרטיות המערביות: טשטוש הגבולות האידיאולוגיים בין ימין לשמאל וחוסר האמון הגובר במפלגות "מסורתיות", מביאים יותר ויותר בוחרים לרצות ללמד את "הממסד" לקח ולחפש אלטרנטיבות. הפופוליזם אינו רק נחלתו של הימין באירופה, אלא גם של השמאל. לנוכח היחלשות הנהגה סוציאל־דמוקרטית, שהפכה לקפיטליסטית, מתעוררים לחיים זרמים דוגמטיים ואוטופיסטיים של שמאל קיצוני בעל נטיות מהפכניות - בספרד, בצרפת, ביוון, בגרמניה, וכמובן - בבריטניה. שנת 2017 - שנת יובל המאה למהפכה הקומוניסטית ברוסיה - מעניקה השראה לזרמים אלה, המעוניינים להחזיר את מחוגי שעון ההיסטוריה לאחור ולבצע נקמה מאוחרת בקפיטליזם ובליברליזם.

עשור אחרי המשבר הפיננסי העולמי, קורבנות "הקפיטליזם החזירי" דורשים חלוקה הוגנת של משאבים. הדרישה הזו כה קולנית, שאפילו מיי השמרנית מתחה ביקורת על "העשירים שהתעשרו יותר".

אי־הסדר העולמי חדר למערב. מי שלא יכין את עצמו - ישלם מחיר כבד. ומי שאי־הוודאות היא מגרשו הביתי, ימשיך להתחזק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלדד בק

חיפאי גאה. כתב "ישראל היום" באירופה. בעבר כתב לענייני ערבים בגל"צ וב"חדשות" וגם עורך חדשות החוץ של "הארץ". אחד העיתונאים הישראלים הבודדים שדיווחו ממדינות אויב כאיראן, סוריה, לבנון, עיראק ועוד. למד ערבית ואסלאם בסורבון בפריז. היה כתב בצרפת, באוסטריה ובגרמניה של כלי תקשורת ישראלים שונים ("ידיעות אחרונות", "מעריב"). פרסם שלושה ספרים: "מעבר לגבול - מסעות לארצות אסורות", "גרמניה, אחרת", "הקנצלרית - מרקל, ישראל והיהודים".

כדאילהכיר