אתמול, במהלך אחת ההתייעצויות הביטחוניות, שאל אחד המשתתפים מה יקרה אם חמאס פשוט לא יירה בתגובה על המתקפה הקשה שספג. אנחנו נתקוף ונתקוף, והם יבליגו, ינשכו שפתיים ולא יגיבו. כמה זמן נמשיך, תהה האיש, יומיים, שלושה-
לכאורה, התשובה המתבקשת היתה שאם חמאס לא יורה אז המטרה הושגה. יהיה שקט, ישראל הרתיעה, חמאס נדחק לפינה גם במחיר שכבודו נרמס פומבית, קבל עם ועולם (ערבי בעיקר). אבל תשובת הקברניטים לקושיה הזאת - שעלתה אתמול לא רק בהתייעצות הזאת אלא בכל דיון אפשרי - היתה אחרת, מפתיעה, במידה מסוימת אפילו מהמרת: ממשיכים הלאה, למרות השקט היחסי. ממשיכים, כי ייתכן שמדובר בטקטיקה פלשתינית, וברגע שנחדל הם יחדשו את הירי, ומה אז? נצא בעוד שבוע למבצע "עופרת יצוקה 2"-
אמש, השאלה נותרה עדיין רלוונטית מול השקט היחסי מכיוון דרום. ככל שנקפו השעות הפך השקט למטריד; האם יכול להיות שחמאס נפגע קשה, או שבכיריו ירדו למחתרת והם מתקשים לתקשר ביניהם, או שהם מחכים שמזג האוויר יתקלקל (מחר בבוקר) וחיל האוויר שלנו ייכנס לבעיה, או שבכלל מדובר בהונאה ובניסיון שקוף להרדים אותנו? בשב"כ ובצה"ל סבורים שמדובר בשילוב של כל אלה, ביחד עם תקווה לטעות ישראלית קטלנית שתוציא את העולם מאדישותו היחסית.
בינתיים זה לא קרה, למרות שצה"ל לוקח לא מעט סיכונים בפעולה. תקיפת המנהרות אתמול בפילדלפי התבצעה קרוב מאוד לכוחות המצריים, אבל תמיד קיימת סכנה שייפגעו; גם חלק מהאתרים שהותקפו בעזה היו סמוכים לבתי מגורים, שתושביהם אמנם נדרשו לעזוב אבל אף אחד לא יכול היה לערוב שיעשו זאת; וכן - בעזה מסתובבים גם הרבה גורמי סיוע בינלאומיים, נציגים דיפלומטיים ואפילו עיתונאים,שפגיעה בכל אחד מהם עלולה להצית אש מיותרת.
כל זה לא קרה עד אתמול, הימשכות המבצע והתמעטות המטרות מגדילות את הסיכוי שזה יקרה בהמשך; חשוב להיות ערוכים לכך - מדינית, צבאית, הסברתית כדי ששכר המבצע הזה לא ייצא בהפסדו. סביר שמי שיעזור לנו בכך הוא חמאס, שיתקשה להמשיך בהבלגה וייצא למתקפת שיגורים, שעלולה להיות כרוכה גם בפיגועי איכות כאלה שיגררו את ישראל לפעולה ארוכה ועמוקה מכפי שתיכננה.
מי שראה אתמול את ארשת פניהם של שר הביטחון או הרמטכ"ל, את המתח שבו הם שרויים, יודע שהם מבינים היטב עד כמה מורכבת וגורלית המשימה שמוטלת עליהם.
ציניקנים יקשרו זאת לבחירות, אבל יש כאן הרבה מעבר לכך: ישראל לא יכולה למצוא את עצמה לא מנצחת עימות מול ארגון טרור בפעם השנייה בתוך פחות משלוש שנים. זה יהיה קטלני להרתעה שלנו, לחיים שלנו, לעתיד שלנו כאן; המערכה הזאת חייבת להסתיים בדרך שתבהיר לכולם מי המרתיע ומי המורתע, מי ניצח ומי הפסיד. לא צריך לכבוש את עזה בשביל זה, כן צריך מנה גדושה של שכל ישר וגם קצת מזל. בינתיים אלה מצויים בצד הישראלי, צריך לקוות שהם יישארו איתנו גם בימים הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו