יש מצב שאני מובטל
, עודכן
המצב, שלא לומר "המצב" - איך אפשר לאגף אותו? הרי בסופו של דבר יגידו לי, לך, לכם: "תראה, זה המצב".
ישראל ידעה להיערך אליו, אל המצב. כמו לסדאם חוסיין והטילים שלו, ככה אל המצב; אתה מניילן את החלונות שלך, קונה מסקינטייפ בכמויות, שם סמרטוט רטוב עם אקונומיקה (מבין, אחרי שנים, שיצאת אידיוט), ורואה "האח הגדול" בחדרי חדרים כי "אני לא צופה בזה, פשוט אין משהו אחר לעשות במצב הזה". ומתכונן. לבואו של המצב.
והנה, הוא הגיע. אנשים מפוטרים, מקוצצים, הולכים לשבת בבתי קפה - ולא מבטלנות כי אם ממחסור בעבודה. אחרים, מחפשי העבודה שכמוני, מתגלחים, מכניסים חולצה למכנסיים, מחייכים לפני דפיקה בדלת, ונשלחים הביתה בנזיפה על שחצנות; תגיד, איך אתה בכלל חושב להתקבל לכאן? לא שמעת על המצב-
שמעתי, מה אני אעשה? אבל אין לי עבודה. באמת. אמנם אין לי משפחה לפרנס, אבל הפוסטר של צ'רלס בארקלי שתליתי בחדר אצל ההורים כבר לא רלוונטי. והוא מציץ אלי בלילה, וכמה פעמים אני צריך להיזכר שאותו בארקלי לא יכול לאגף את הכדור ביד אחת וכל ההטבעות שלו היו בשתי ידיים? אין לי מה לעשות עם האינפורמציה הזאת. אני תקוע עם אינפורמציות שלא נותנות עבודה.
הלכתי אתמול לראיון עבודה. ישב מולי מישהו שדיבורו הוא שיהוק אחד גדול. אני לא יודע אם אתה מכירים את המניירה הזאת, אבל יש אנשים שנראה שכל שנייה הם משהקים. עיניהם מצטמצמות באמצע משפטים, יש שקט של כמה שניות והם ממשיכים. אני אישית לא אוהב את זה, אבל אני מובטל אז לא שמתי לב לכך. אני צריך עבודה, חביבי. אני רוצה לעבוד. מה אתה אומר-
הוא שיהק בין משפט למשפט, תוך כדי משפט, תוך כדי חשיבה, והסביר לי על המצב. "שמע, לא דיברתי על המצב".
"אבל זה המצב, ואנחנו נערכים בהתאם".
"הבנתי".
(שקט)
בהינו בקירות ביחד. ללא ספק, זו היתה אחווה גברית נהדרת. שקט של שני גברים שכל אחד מחכה שהשני יגיד "טווווב, אז היה נעים".
שני גברים שיודעים שלא יהיו פה צלצולי טלפון של "חבר במשבר" בשביל לסיים את הדייט הזה. שני גברים - אחד משהק, אחד לא.
שיחקתי לו את המשחק עד הסוף, לא מיצמצתי וחיכיתי שיסיים הוא את הפגישה. אפילו בדיחה אירונית בסגנון "אז אין מצב, אתה אומר", לגבי תשובות על "המצב" הסתלקה מראשי. נבעטה, יותר נכון.
בסוף קמתי והלכתי. אל השקיעה. אחרי הכל, מי שממצמץ ראשון הוא המפסיד. והוא שיהק. שוב.
"המצב" הוא המנצח. מעכשיו, ועד שלא יוכח אחרת. אם לשפוט על פי סדאם חוסיין וסמרטוטים עם אקונומיקה על פתח הדלת, ולאחר מכן על פי באג 2000 שבו אנשים נכנסו להיסטריה והתכוננו לקריסת מחשבים - יש לנו עתיד.
יש עתיד לי. לכם. למשהקים. ולמצב.
