על אידיאולוגיה הדורסת את הרגש

אל תירה בתוך נגמ"ש, אמרו לי, כשביקרתי את דברי שמעון ריקלין, יש לנו די מלחמות. אך מה אעשה ודבריו עצמם היו ירייה כזאת ופגיעה במחנה ארץ ישראל. זאת, נוסף על הסוגיה המוסרית. לאחר זוועת הגז בסוריה הוא צייץ בכיכר העיר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שגרמת לאויבינו המרים לפגוע זה בזה ולא בנו".

אעיר: איני כותב את הדברים לחברינו בשמאל ואיני מתכוון לצלוב את ריקלין אלא להתווכח איתו. מבחינתי, זה מאמר פנימי שנועד למי שחשב שדבריו משעשעים או, לחרפתנו, צודקים.

מי שכותב נוסח מסורתי של ברכה סמוך לפרסום הזוועה - מברך עליה, ברצונו ושלא ברצונו. אלוהיו של המצייץ מבורך על כך שגרם לאויבינו לרצוח ילדים בגז. עכשיו לך תסביר דבריך. מדוע?! לא מברכים על רצח ילדים! כל ילד, אפילו של אויבינו (ונניח לשאלה אם אכן מדובר באויבינו). אין לדיין אלא מה שעיניו רואות; הילד עודנו ילד, ואדם נשפט על פי מה שהוא עכשיו.

ריקלין עצמו הסביר לאחר מעשה שכוונתו היתה שאל לנו להתערב במלחמה בסוריה וכן, שדבר ברור הוא שכל אדם נחרד מהזוועה. מאמין לו. גם סגן הרמטכ"ל יאיר גולן לא התכוון לפרשנות המרחיבה של דבריו. מי שצריך לנפק הסברים כאלה, נכנס לקטגוריה של חכמינו שקבעו ש"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע" (שיישמע ויתקבל), כך "מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע" (שלא יתקבל ואף יובן אחרת). בוודאי כשאמירה כזאת עלולה לגרום לחילול השם ולזיהוי המאבק על הארץ עם חוסר צדק ואכזריות.

בעולם העתיק לא התקיימה הבחנה בין חיילי האויב לאוכלוסיה האזרחית. גברים, נשים וטף ואפילו בהמות האויב הוכחדו. גם אבותינו השתמשו בפרקטיקה הזאת. אלו היו אמות המידה אז. הם גם נהגו לסקול פושעים ולגזור עונש מוות על ילדים סוררים ולגרור אישה לטקס משפיל בירושלים רק כי בעלה חשד בה. בתהליך פרשני ארוך שנים חכמינו דאגו שפרקטיקות העונשין האלה ודומותיהן תיעלמנה. מה שנותר הוא הלימוד; דרוֹש וקבל שכר. שכנינו עדיין מפעילים את הפרקטיקות המזוויעות האלה. ברור לי שריקלין לא ירצה לפגוע באוכלוסייה אזרחית סתם כי "הם אויבינו". אבל הברכה על הזוועה בסוריה מסיגה אותנו לאחור.

אני ער לרצון לפרק את חומות הממסד התקשורתי הישן. גם לעמדת ה"לא משחקים, שברו את הכלים" שריקלין אימץ. עשיתי זאת בעצמי הרבה לפני. לא בפעם הזאת! מול תמונות ההרג יש לעמוד ביראה ולשתוק. הזעזוע הוא כורח אנושי וההזדהות עם הקורבנות - בייחוד ילדים - היא המעשה הטבעי ביותר. פשוט להזדהות עם הכאב. זהו. לא צריך להוסיף השוואות על צביעות וכיצד נהג הצד השני ביחס לזוועות אצלנו. שקט. חִיל ורעדה בפני הזוועה.

בספרו "מוסר הקודש" הזהיר הרב קוק מפני יראת שמיים הדורסת את המוסר הטבעי של האדם, וכינה אותה "יראה פסולה". על משקל דבריו אומר שאידיאולוגיה הדורסת את רגש המוסר הטבעי היא אידיאולוגיה פסולה. אסור שנגיע לשם. אם המחנה השמרני־ימני מבקש לבנות עילית חברתית (אליטה) חלופית לזו הוותיקה, הוא צריך לאמץ את מידת האחריות על החברה בכללה והדור הצעיר בפרט. אדם בעל תודעת מנהיגות לא מתבטא כך.

במסכת אבות לימד התנא אַבְטַלְיוֹן: "חכמים, היזהרו בדבריכם, שמא תחוֹבוֹ חובת גלות ותִגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל". הרמב"ם הסביר: "הישמרו בדבריכם בתוך ההמון, ולא יהיה בדבריכם מקום שיסבול פירוש אחר", שלא "יחשבו שזאת היתה אמונתכם!". כדאי לשים לב לעונש שחכמינו הזהירו מפניו: גלוּת! הדברים חשובים שבעתיים לענייננו, כשברקע מהדהד הוויכוח הגדול על עתיד הארץ הטובה הזאת. חכמינו מזהירים לא רק מפני גלות פרטית, אלא חלילה גם במישור הלאומי.