הר הבית: לא לוותר על ההיסטוריה

9,000 טונות עפר רווי ממצאים ארכיאולוגיים והיסטוריה יהודית, שננגסו בחטא מאדמת הר הבית, מסוננים זה 14 שנה בעמק צורים שבירושלים. הם מניבים גילויים, שאין שיעור לחשיבותם, על המקום המרכזי ביותר בהיסטוריה היהודית. עכשיו נעצר הכסף, והפרויקט הארכיאולוגי והחינוכי הייחודי הזה עומד מלכת. ממשלת ישראל, שעסוקה בחלוקת תקציבים בין התאגיד לרשות השידור ובין יוצרים אשכנזים ומזרחיים, שכחה את התרבות והמורשת שמשותפת לכולנו - ימין ושמאל, דתיים וחילונים, עדות מזרח ואשכנזים - זו שאותה מכחישים בשיטתיות הפלשתינים וידידיהם באונסק"ו ובאו"ם.

הדחפורים של הווקף והתנועה האיסלאמית שפצעו את אדמת הר הבית בקיץ 1999, כדי להפוך את המבנה התת־קרקעי של אורוות שלמה למסגד ענק, העמיסו את עפר ההר על משאיות שפיזרו אותו בעמק קדרון ובמזבלות סביב ירושלים. אמיר דרורי ז"ל, שכיהן אז כמנכ"ל רשות העתיקות, הגדיר את שנעשה "פשע ארכיאולוגי". אליקים רובינשטיין, שהיה אז היועמ"ש לממשלה, כינה זאת "בעיטה בהיסטוריה של העם היהודי". צחי דבירה, סטודנט לארכיאולוגיה, ניסה להציל מעט מהעתיקות שפוזרו כמוץ ברוח, ובצעד שערורייתי המדינה הגישה נגדו כתב אישום.

היום עומד דבירה, עם המורה שלו, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה ד"ר גבי ברקאי, בראש פרויקט סינון העפר, שבמסגרתו התגלו עשרות אלפי ממצאים זעירים. הבולטים שבהם הם טביעת חותם שעליה מופיע בכתב יהודי עתיק שמו של בן אמר, ממשפחות הכהנים ששירתו במקדש; אריחי ריצוף צבעוניים מימי הבית השני שמאפשרים לנו לראשונה לא רק לדמיין, אלא גם לדעת כיצד נראו חצרות בית המקדש בימי הורדוס; מטבע מסוג "מחצית השקל" שהציבור תרם לבית המקדש; שבר כלי מבית ראשון שעליו חריטה של מנורת המקדש; ראשי חץ מתקופת יהודה המכבי ומתקופת נבוכדנאצר, מחריב בית המקדש הראשון; ואלפי מטבעות ותכשיטים מתקופות רבות.

בפעם הראשונה סיפק הר הבית, מקום המקדש - "חור שחור" בהיסטוריה של ירושלים שמעולם לא נחפר - הזדמנות ארכיאולוגית ללמוד על עברו. 200 אלף מתנדבים מכל העולם השתתפו עד כה בפרויקט הסינון, שקיבל צביון חינוכי ולא רק מדעי־ארכיאולוגי. חיילים וסטודנטים, תלמידים, תיירים ועקרות בית - הכל במימון עמותת אלע"ד ותרומות. המלאכה עוד רבה, אבל התקציב למחקר אזל, ועתה פסקה גם עבודת הסינון.

ראש הממשלה נתניהו ושרת התרבות רגב, שירושלים יקרה לליבם, הבטיחו להתערב, לבדוק ולסייע, אבל דבר לא קרה. האפשרות שהפרויקט הזה יסגור את שעריו היא בלתי מתקבלת על הדעת מכל בחינה שהיא - מדעית, תרבותית, יהודית, חינוכית, היסטורית והסברתית־מדינית. גבי ברקאי, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה ומי שחשף לפני שנים רבות את "לוחיות ברכת כהנים" בגיא בן הינום, נחרד בצדק מהאפשרות שההזדמנות הארכיאולוגית היחידה ללמוד משהו על עברו של הר הבית תחמוק לה.

הר הבית עצמו אולי לא ממש בידינו, אבל אדמת ההר שהוצאה ממנו - בהחלט כן. המדינה צריכה לקבל על עצמה את המשך סינון העפר. "עם שמזלזל בעברו", כפי שהעיר פעם יגאל אלון, "גם ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".