עם פגישתם של הנשיא טראמפ ונשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי אתמול בוושינגטון, החלה עונת העלייה לרגל של מנהיגי ערב לבית הלבן. בעקבות א־סיסי יגיע מחר גם מלך ירדן, המלך עבדאללה, ובהמשך החודש צפוי להגיע לוושינגטון מנהיג הרשות הפלשתינית אבו מאזן.
קשה להמעיט בערכם של ביקורים אלו. אחרי הכל, א־סיסי נמנע מלבקר בבית הלבן בימיו של הנשיא אובאמה, וליתר דיוק אובאמה הוא שנמנע מלהזמינו לפגישה. אין פלא שמצרים צהלה ושמחה אתמול לנוכח מה שתואר בקהיר "כשמש של טראמפ שזרחה מחדש מעל ליחסי מצרים וארה"ב אחרי שנים ארוכות של אפלה". וושינגטון שבה אפוא למלא תפקיד מרכזי ומוביל במזרח התיכון, כיאות למעצמה המקיימת באזור נוכחות צבאית משמעותית ומסייעת במיליארדים רבים של דולרים לרבות ממדינות ערב. בכך יש גם כדי להכניס סדר ופרופורציה למפת המזרח התיכון, שאותה ביקשה רוסיה לעצב מחדש, תוך הסתמכות על איראן. שהרי רוסיה אינה יכולה באמת להתחרות עם ארה"ב על ליבן של מדינות ערב. אין לה המשאבים הכלכליים שיש לוושינגטון, ואף לא עוצמה ונוכחות צבאית המתקרבת לזו של ארה"ב, ולבד מכך, מוסקבה נושאת על גבה את החטוטרת האיראנית.
המנהיגים הערבים מגיעים לטראמפ שבוע בדיוק לאחר סיומה של פיסגת מנהיגי ערב. ההישג החשוב של הפיסגה היה כידוע בעצם קיומה, ובהשתתפות מנהיגיו הבכירים של העולם הערבי בה, לאחר שנים ארוכות של שיתוק וחידלון בעקבות פרוץ "האביב הערבי" וקריסתן של רבות ממדינות ערב.
אלא שכינוסה של הפיסגה לא העיד בהכרח על אחדות שורות, וגם לא על הסכמה אמיתית בכלל הסוגיות שעל הפרק. מדינות ערב חלוקות ביניהן בשאלות הסורית, העיראקית והתימנית, וגם מתקשות לגבש חזית אחידה נגד איראן. מכיוון שכך, העדיפו המשתתפים לשלם מס שפתיים לנושא היחיד שלגביו הם יכולים להגיע להסכמה, הלוא הוא הסוגיה הפלשתינית. אבל שעה שמלך ירדן דיבר גבוהה־גבוהה על היותה של שאלת פלשתין מרכזית ולמעשה יחידה בעבור הערבים, בחר אותו המלך לארח את דיוני הפיסגה באתר תיירות מבודד לחוף ים המלח ולא בבירה הירדנית, רבת עמון, בשל איום הטרור האיסלאמי של דאעש. איום זה הוא כידוע האיום המרכזי שעימו מתמודדת כיום ממלכת ירדן, ואין לו כל קשר לשאלת הסכסוך הישראלי־פלשתיני.
ערב פגישת א־סיסי וטראמפ דווח בתקשורת בהרחבה כי מנהיגי ערב החליטו לפעול במשותף על מנת ללחוץ על הנשיא האמריקני להביא לחידוש שיחות השלום בין ישראל לבין הפלשתינים על בסיס יוזמת השלום הערבית. אלא שספק אם בדיווח זה יש ממש. ולראיה - דובריה הרשמיים של הממשלה בקהיר שבו והדגישו כי א־סיסי בא לדון עם טראמפ בבעיותיה של מצרים, הממוקדות כולן במאבק בטרור ובקשייה של הכלכלה המצרית. במישור האזורי, לעומת זאת, מודאגת קהיר מניסיונותיה של איראן לחדור לעולם הערבי ולקנות בו אחיזה.
למול שלל אתגרים אלו בולטת חשיבותה של ישראל כשותף אסטרטגי אמין ובעל ערך, שכבר כיום מקיימת עימו מצרים שיתוף פעולה הדוק. הן מצרים והן ירדן מעוניינות להבטיח, ואף לקדם ולהעמיק, את שיתוף הפעולה האסטרטגי שלהן עם ישראל. לארה"ב תפקיד חשוב בביסוס שיתוף פעולה אזורי, כדי ברית אסטרטגית זו, ההולכת ונרקמת באזור, למול האיומים המשותפים שעימן מתמודדות מדינות ערב וישראל. ברית שכזו עשויה לסייע בקידום שיחות בין ישראל לבין הפלשתינים, ובלבד שלא תהפוך בת ערובה לגחמות הפלשתיניות, וממילא לעליות ולמורדות בדיאלוג שבין ירושלים לרמאללה.
השילוב בין בעל הבית החדש בבית הלבן להתפכחות הערבית למול האתגרים שלמולן ניצבות מדינות כמצרים וכירדן, הוא אפוא שמבטיח התחלה חדשה ביחסי ישראל והפלשתינים על בסיס שיתוף הפעולה המעמיק בין ישראל לערבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו