אושר לא מושלם, אבל שלנו

"לפעמים נדמה לי שהאושר הולך ברחוב המקביל וצריך ללכת ולקחת אותו / ולפעמים זה נדמה לי שהאושר גר בבית ממול - וצריך לעבור לגור איתו", כתב עוזי חיטמן ז"ל בפתיחת שירו "אושר". אם נתייחס למה שאנחנו רואים ושומעים בכלי התקשורת, אולי באמת היה כדאי לאמץ את הרעיון של היוצר הענק וליישמו בחיינו. לעלות על המטוס הראשון שיוצא מנתב"ג ולרחף מעל הים והצרות שמקשות את חיינו בישראל.

אבל לאן נטוס? ובכן, על פי מדד האושר שהתפרסם השבוע, כדאי לנו להתלבש טוב וחם, כמו שאמא פולנייה שולחת את הבן שלה בפעם הראשונה לשחק בחוץ בחורף. למה? כי פיסגת האושר, כך מספרים לנו, נמצאת בארצות הטמפרטורות הנמוכות: נורבגיה בראש, דנמרק שנייה ואיסלנד מייד אחריה.

אבל רגע, הישראלים, שמרבים לקבל במה בטלוויזיה או לפזר את תעמולת "גנבו לי את המדינה" ברשתות החברתיות למשל, העדיפו כזכור את ברלין, על תרבותה ועל המילקי שלה. אך ראו איזה פלא, גרמניה העילאית ניצבת רק במקום ה־16, שני מקומות מתחת לארה"ב ולחלום האמריקני שלא מתפוגג ותמיד נחשב ליעד מועדף.

והנה, הצצה קלה בטבלת המדד מציגה את ישראל - מטרת התקיפה של מלינים רבים מבית - כמי שהתייצבה במקום ה־11. נכון, אין היא האמיר של העץ, אבל בכל זאת עולה השאלה איך היא הצליחה להתעלות על מדינות מערביות מובילות, ובהן גם הממלכה הבריטית, שהסתפקה במקום ה־19?

האמת היא שלכל אחד יש תשובה משלו, הגדרה משלו לאושר. היא יכולה להיות חומרית, אולי רוחנית או נפשית, וייתכן שאפילו משהו שייראה לנו טיפשי לחלוטין. זה לא ממש משנה, משום שהתוצאות לפנינו: "אין כמו ישראל" היא האמירה שמובילה את רוב תושבי הארץ הזו, על תחלואיה וחסרונותיה, כמו גם על כל הטוב שבה, שאותו לא תמצא ברחוב המקביל. או כפי שסוגר עוזי חיטמן את השיר "אושר": "לא ברחוב אחר ולא בבית זר / לא ביום אחר ולא בלב נסתר / האושר בתוכי הוא גר".

ואנחנו, גם אם עשר מדינות ניצבות לפנינו בטבלת המדד, גרים בתוך האושר, גם אם הוא יחסי ואינו מושלם כמו במדינה האוטופית שעליה אוהבים לא מעט לפנטז. אז נכון, לקטר לעצמנו זה כיף לא נורמלי, זו הדרך הזולה ביותר לפרוק את מה שהפסיכולוג יקשיב לו תמורת 400 שקלים לשעה, אבל בריחה מהמציאות, דרך ביקורת הגבולות, לא מבטיחה דבר. זה לא רק עניין של פטריוטיות, אלא הבנה פשוטה של כמה דברים, ובהם היסטוריית היחס של העולם כלפינו, שנדמה כי מאיימת לחזור במעילה האנטישמי.

ואם זה נשמע לכם פרנואידי, אז רגע לפני שאתם הופכים לשכנים של משפחת יוהנסון באחת משכונות אוסלו, פשוט תחזרו לשיר של חיטמן, המסכם זאת כך: "וכשהלכתי ועברתי לרחוב המקביל / ואל הבית ממול / וקמתי ביום אחר בבית זר / אז ראיתי גם שם שהאושר מוביל / אל מה שממול / אל המקום שבו הייתי כבר".