נתניהו הניח אקדח על השולחן, ומאותת: אלך עד הסוף

איך שהדברים נראים כרגע, סיפור תאגיד השידור הציבורי הוא רק חלק במשבר הגדול שפרץ אתמול מכיוון מעונו הרשמי של

ראש הממשלה.

זה שנתניהו לא רוצה את התאגיד זה ברור, אבל גם אם יממש נתניהו את הבטחתו וילך לבחירות, התאגיד קום־יקום, אלא אם כן יצליח נתניהו להעביר מייד חוק אחר. במצב הנוכחי, הוא גם יסכן את עצמו במערכת בחירות שנראית מיותרת ואין לדעת איך ייצא ממנה, גם יחטוף תאגיד שידור ציבורי שיחל את שידוריו בעוד קצת יותר מחודש על אפו ועל חמתו, וגם יאבד את חוק התקשורת, שאת העברתו סיכם עם משה כחלון רק ביום חמישי. וכל זה במשבר שהוא עצמו יזם, שאיש אינו מבין בדיוק מדוע, ובלי שאיש מעוניין כעת בבחירות.

באופוזיציה טוענים כי הסיבה האמיתית היא החקירות. כדי להוריד את סכנת ההתפטרות המאולצת בעקבות הגשת כתב אישום, נתניהו, הם סבורים, מעדיף לקבל את אמון הציבור מחדש, ואם אכן יקבל וירכיב גם את הממשלה הבאה, לא ייאלץ להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום. אחרים חושבים שזה קשור אולי לעניין המדיני, שמאלץ שינויים בקואליציה.

השרים שנכחו אתמול במעונו שמעו ממנו דברים אחרים. נתניהו רתח על כחלון על שהוא בכלל אילץ אותו להתפשר איתו בנושא התאגיד. כמו ב־2014, גם עכשיו ראש הממשלה חשדן ומפעיל את הסנסורים הפוליטיים שלו על מקסימום רגישות, וכשהוא מזהה ניצני אי־ציות מצד אחת השותפות הקואליציוניות הוא משדר שבעל הבית מוכן ללכת עד הסוף,

ויהי מה.

זה לא רק התאגיד וזה לא רק כחלון. זה גם נפתלי בנט, שרק לפני יומיים אמר שנתניהו זנח את הציונות הדתית. וזה גם ליברמן, שאמנם נראה כשותף הנאמן ביותר לנתניהו, אולם התבטאותו לגבי סגירת המכינה בעלי הכניסה את ראש הממשלה לדרך ללא מוצא.

נתניהו הניח אתמול אקדח על השולחן. זה אותו אקדח שבעבר הראה שאין לו בעיה להשתמש בו. אם יגרום לכולם ליישר קו ולצאת לדרך חדשה, המהלך שהחל אתמול יתברר כמבריק. אבל הסיכון הגבוה שהוא נוטל לא מבטיח בהכרח שכך יקרה. לא כל בחירות מסתיימות עם 30 מנדטים לליכוד וקואליציית חלומות.