"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יום האישה הוא לא פסטיבל

,עודכן

נתחיל בהבהרה: אני לא נגד יום האישה, נהפוך הוא, אני בכלל בעד עשור כזה. רק שמה שהתחיל כרעיון יפה לצורכי העצמה - הפך לפסטיבל שופינג שמסית את תשומת הלב מהמהות האמיתית של היום הזה למבצע להעצמת הכיס של גורמים מסחריים כאלה ואחרים, נוסח "קני פודרה וקבלי ליפסטיק פוקסיה מתנה".

מהרבה בחינות נשים עדיין לא שוות לגברים בחברה הישראלית. אנחנו עדיין מופלות לרעה מבחינת שכר, עדיין מיעוט בכנסת (למרות העלייה במספר הח"כיות), וביחידות כמו השייטת עדיין אמונות בעיקר על הקפה. ועם זאת, בכל יום נעשים צעדים קטנים כגדולים לקראת שוויון.

בשנת 2017 יש כבר טייסות קרב בצה"ל, אסור לפטר אותנו על רקע הריון, אנחנו יכולות לממש את התשוקה שלנו לאימהות גם בלי בן זוג, חלק נכבד מהעצמאים במשק הם נשים, וחברות ענק כמו אמזון מעניקות חופשת לידה גם לגברים. כל ההישגים הללו לא קרו בזכות הרצאת סטיילינג פלוס קפה ועוגה (והאופנה והעוגה כבודן במקומו מונח), אלא בזכות העלאת המודעות הציבורית על ידי מאבקים ארוכי טווח של קבוצות ויחידים כדי ליצור שוויון זכויות והזדמנויות.

מאחר שגברים עדיין שולטים בפסגות הכלכליות, הצבאיות והביטחוניות במדינה, יש משהו בהפנינג יום האישה על טהרת בורקס פטריות בלובי של מלון כזה או אחר שמסיט את תשומת הלב מהאתגרים הרציניים שלנגד עינינו, הנשים, לטובת שיקולים מסחריים. ייתכן שאני יורה לעצמי ברגל, כי בעוונותיי גם אני מתפרנסת בזכות ההרצאות שאני מעבירה ביום האישה, רק שאני מעדיפה להתמקד בתכנים שעוזרים לנשים להתעצם ולממש את עצמן, ופחות במה שנשים היו לכאורה רוצות שיביאו להן ביום האישה. גם היום, קיומו של יום האישה מוצדק יותר מתמיד, אבל בשביל לייצר יותר חקיקה שתגן עלינו ופחות בשביל סדנאות חיבוקים.

בכלל, לדעתי, יום האישה צריך להיות יום שבו גברים חווים במשך יממה איך זה להיות אישה, על כל המשתמע מכך. נראה אותם ממשיכים להפלות אותנו.

ומילה אחת גם לנשים שקוראות אותי, אלה שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית, אותן אלה שהגיעו לחוד החנית בתחומן: אתן אלה שיכולות לבחור להעסיק נשים ולטפח את הדור הבא. אל תפחדו לעשות זאת. יום האישה הוא קודם כל העצמת נשים על ידי נשים אחרות. לכן גם היום אני ארצה בכל רחבי הארץ ואעזור לנשים ללכת בעקבות החלומות שלהן. מה שלא תשמעו אותי אומרת זה משהו בסגנון "אנחנו לא שוות פחות", כי בעצם המשפט הזה יש אמירה שאנחנו לא, והרי אנחנו כבר כובשות פסגות חדשות מדי יום. מהות יום האישה היא בסך הכל לשמש תזכורת שהמאבק לשוויון מתקיים 365 יום בשנה. הדרך הנכונה להיות שוות היא להמשיך לפתח מסגרות שמעודדות נערות ללמוד מדעים, לעודד נשים להקים סטארטאפים, ובמקביל לסרב לשבת בפאנלים ללא ייצוג נשי הולם. נראה לי הרבה יותר נכון מסדנת שוקולד פלוס קפה ומאפה.

מה דעתכן?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר