ההדלפות שנחשפו אתמול בעיתון הצרפתי "לה מונד" עשו כותרות - אף שאינן מפתיעות. הגילוי המתבסס על מסמכים חדשים שהעביר אדוארד סנאודן (איש ה־NSA לשעבר) חושף ריגול ממושך מצד סוכנות המודיעין הבריטית GCHQ וה־NSA האמריקני (ה־8200 של ארה"ב ובריטניה) אחר דיפלומטים ישראלים באפריקה וחברות ביטחוניות. ההלם גדול? לא בהכרח. כבר מזמן הבנו שכולם מרגלים אחר כולם.
תזכורת: ארבעה חודשים אחרי שאדוארד סנאודן חשף לעולם עד כמה גדולות האוזניים של הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב, שבה עבד, חשף ה"גרדיאן" כי ארה"ב צותתה ל־35 מנהיגים בעולם, ובהם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא צרפת פרנסואה הולנד. המבוכה היתה גדולה, אבל לא לפרק זמן ארוך. גם אם תחילה זומנו שגרירי ארה"ב בפאריס וברלין לשיחות נזיפה, מהר מאוד שככה הסערה. האמריקנים, הגרמנים והצרפתים יישרו קו. על חוק המואזין שמעתם? ככה זה כשכולם מכירים גם ב"חוק המאזין".
בעולם הביון איש אינו מוגן ואיש אינו חסין. ריגול בין ידידים אינו דבר חדש. במקרה של סנאודן, מה שנחשף הוא לא רק העובדה שמדינות ידידות סקרניות לדעת יותר זו על זו, אלא גם הדרך שבה הדבר נעשה. הנה, לדוגמה, הרי ה־NSA וה־GCHQ גם משתפות פעולה עם עמיתיהן בישראל. מצד אחד משתפים פעולה - מצד שני מרגלים.
הדבר המטריד אולי בסיפור הזה הוא מסמך מסווג משנת 2009 של יחידת האיסוף בסוכנות המודיעין הבריטית, שבו נכתב כי "ישראל היא איום אמיתי לביטחון האזור, בייחוד בשל עמדתה בנושא האיראני". אם רצינו הוכחה נוספת לכך שהמערב פחד יותר מהפצצה ישראלית נגד איראן מאשר מפצצת גרעין איראנית - הנה היא לפניכם.
ובפעם הבאה שאתם שולחים מסרונים או מדברים בנייד, בעיקר אם אתם דיפלומטים, קצינים בכירים או עובדים בתעשייה צבאית חשובה, אנא דברו בנימוס. אם חשפתם בטעות סודות, לפחות עשו זאת בצורה מנומסת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו