רווחה שווה – גם לטובת הילדים

בסוף 2015 החליטה מועצת הרבנות הראשית שהואיל ותנאי החיים השתנו, והמציאות כיום היא שגם האם נושאת בעול פרנסת הבית, על בתי המשפט להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים גם את היכולת הכלכלית של האם. כיום סכומי המזונות נפסקים ללא בחינה מיוחדת של התא המשפחתי, ללא התחשבות של ממש ביכולתו הכלכלית של האב ובעיקר ללא כל התחשבות בהכנסותיה של האם. מאחר שכיום מרבית הילדים חולקים את זמנם בין בתי שני ההורים, נוצר מצב הזוי שבו האב נושא באופן כפול בנטל כלכלת ילדיו ללא הצדקה או צורך. האב מעביר סכום חודשי לידי האם, ונוסף על כך הוא משלם את מלוא הוצאות הילדים כשהם שוהים איתו ובביתו.

מעשית, אבות שמשכורתם בגובה השכר הממוצע במשק, או נמוכה ממנו, ולהם שני ילדים או יותר, נידונים ביום חתימת הסכם הגירושין לחיי עוני. המשמעות המעשית בסכומי המזונות כיום, במקרים השכיחים שבהם הילדים לנים בשני בתי ההורים, היא פגיעה בילדים שאין להם תנאים של בית כשהם שוהים עם האב והם נאלצים לראות אותו נאבק על קיומו, בעוד אצל האמא הם חיים ברווחה יחסית.

בשני התיקים בבית המשפט העליון יש להורים הכנסות שוות וחלוקת זמני שהות שווה, אך לאחר תשלום המזונות נוצר פער זועק לשמיים כי הכנסת האם, בעקבות תשלום המזונות, הפכה להיות יותר מכפולה מזו של האב. בפסק הדין שיינתן על ידי הרכב מורחב של שבעה שופטים תידון השאלה העקרונית איך וכיצד יש לקבוע את שיעור מזונות הילדים. בתיקים הנידונים אין ספק שכלל לא צריך להיות תשלום מזונות, אלא רק השתתפות שווה של שני הורי הילד בכל הוצאות הילדים השוטפות, כולל הוצאות שעד היום שולמו על ידי האם כנגד המזונות, כגון ביגוד והנעלה, בהתאם לחלוקה שיקבעו ביניהם ההורים או במקרים חריגים בית המשפט.

בית המשפט העליון יצטרך להביע את עמדתו על הכאוס השורר בבתי המשפט, אשר זה כמה שנים פוסקים סכומי מזונות שונים, באותם תנאים, במחוזות שונים. לאור עמדת הרבנות הראשית, ולאור העמדה החיובית של היועץ המשפטי לממשלה שמן הצדק יש לקבל את עמדת הרבנות, אנו מקווים שבית המשפט העליון אכן יקבע הלכה חדשה המתאימה לימינו.

שיעור מזונות הילדים צריך להיקבע לא לפי מגדר, אלא בהתאם לשני פרמטרים: הכנסות שני ההורים, כך שמראש יובאו בחשבון פערי השכר שעדיין קיימים במשק בין גברים לנשים, וחלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים, אשר כמובן מטילה מזונות גבוהים יותר על אבות שלא נושאים בנטל גידול הילד. הלכה שכזו היא מחויבת המציאות ותפעל לטובת ילדינו, אשר יזכו לשני בתים שבהם רווחתם דומה.