"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא לשפוט לפי דעות: הפארסה של בית המשפט העליון

,עודכן

מה שהתחולל בבית המשפט העליון אתמול היה פארסה. שלושה שופטים מכובדים דנים ברצינות בעתירה קנטרנית ובוּרה ביחס לפרשנות שנתן הרב אייל קרים לפרשה מקראית לפני עשור וחצי.

יש מספיק מוסדות ענישה ופרקטיקה שמופיעים כלגיטימיים במקרא, אבל בתהליך פרשני והלכתי ארוך שנים עברו מהפכה עד להסרתם המעשית ממחזור החיים והמשפט של העם.

כך אירע למוסד הסקילה, לטקס "אישה סוטה", ל"בן סורר ומורה" ועוד; כך אירע גם למוסד "אשת יפת תואר", שבמסגרתו התירה התורה לחייל העברי לקחת שבוית מלחמה ולשאתה לאישה.

שני מוסדות טקסטואליים אדירים ושונים פיתח עמנו באלפי שנותיו: פרשנות ופסיקה. הרב אייל קרים לא פסק מעולם שמותר לאנוס שבויות במלחמה. עפר לפיהם של רודפיו. בתשובתו הראשונה הוא פירש את פסוקי התורה לאור הקשרם העתיק, הברורה לכל המכיר את מוסד השאלות והתשובות (שו"ת) הוותיק. העובדה שנדרש להסביר ולסייג את דבריו בתשובה מאוחרת יותר מעידה, שכלל לא העלה על דעתו שיש מי שחושב שאכן התורה מתירה לאנוס במלחמה.

"עבור מי שאינו בקיא בעולמה של הלכה", כתב בתשובת ההמשך, "כמובן שמעולם לא התירה התורה אונס אישה", וכברהארכתי על כך במאמרים קודמים.

רק בורים ועמי ארצות עשויים לחשוב שהרב קרים התיר מעשה נבלה כזה. אם כדברי המקטרגים, אפשר להעלות באש מיליוני דפי פרשנות בספרות היהודית שנכתבו במשך דורות על נושאים מקוממים הרבה יותר.

הוויכוח הערכי - של החברה

ועוד הערה: ממתי בית המשפט עוסק בהלכות דעות? במה סמכותו גדולה מאחרים לקבוע מהי הדעה הנכונה? אם נשפוט בני אדם על פי דעותיהם, היכן נעצור? יש חוק. נא לבדוק אם עבר על החוק או לא. השאירו לחברה הישראלית להתווכח ולהתלבט בשאלות ערכיות, וללבן בעצמה את חופש הדעה והדיבור.

והערה אחרונה: אני מציע לקרוא את פרוטוקול הדיון כדי להתפלץ מעמדת המדינה. השופט ג'ובראן שאל כמה פעמים היכן נאמר בתורה "שמותר לאנוס אישה לא יהודייה" ו"מה ההלכה אומרת", ובכל פעם התחמקה הסניגורית הלא מלומדת מתשובה: "בכנות אני לא יכולה לומר לאדוני היכן הדברים מופיעים בהלכה", ו"אני לא רבנית". לא ייאמן. הרי אפשר לפתוח ספר, או לכל הפחות לשבת עם הרב קרים וללמוד את הסוגיה. ושמא כך "מגינה" מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה על נושא שאינה מזדהה איתו?

מכל מקום, המכיר את כלל פסיקותיו (לא גרגיר זעיר שהוצא ברשעות מהקשרו) ופעילותו החינוכית ארוכת השנים של הרב קרים, יודע שהוא ראוי בהחלט לשמש בכהונתו החדשה. צה"ל ירוויח רבצ"ר מצוין, המכיר את חיי החיילים וקשייהם ומתחשב בכך בפסיקותיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דרור אידר

בעל טור במגזין

כדאילהכיר