שתיקה שווה זהב

רבים בתקשורת הישראלית מצויים בפוסט טראומה, הם טרם הפנימו את העובדה שאזרחי ארצות הברית פעלו בניגוד לציפיות שלהם. כוכבי הלכת העיתונאים, הפרשנים והמגישים היו משוכנעים שהילארי קלינטון עומדת בראש מרצ והרשימה המשותפת, וניצחון שלה יבטיח כפיית הסדר בינלאומי עם הפלשתינים. לרגע היה נדמה להם שחזון האדמו"ר המנוח ישעיהו ליבוביץ' עומד להתגשם.

כרעם ביום סתווי בהיר דונלד טראמפ נבחר, וכל התקוות, החלומות והאשליות נפוצו לכל עבר. במקום לגזור על עצמם שתיקה מבוישת, חשבון נפש ועשרה ימי תשובה, הם יצאו למתקפה מתוזמנת, כאילו הליכוד והעומד בראשו הם שזכו בבחירות. התמלאתי רחמים על הדברים הנלעגים שלהם ועל חזותם ההמומה. היכולת האנושית ללמוד את העובדות ולהפיק לקחים היא מרכיב מרכזי באינטליגנציה האנושית. מי שמתעלם מעובדות ולא מוכן להפיק לקחים, מודה בראש חוצות במגבלות האינטליגנציה שלו עצמו.

את שיא העליבות שבר עיתונאי בכיר. לדבריו, נתניהו "מעדיף להתחבר לאנשים נחותים ממנו", לדוגמה דונלד טראמפ שנחות מהאינטלקטואל הידוע והמבריק ברק אובאמה שג'ון דיואי גמד לידו. מזלה של מדינת ישראל שראש הממשלה איננו מתחבר לפסאודו־אינטלקטואלים שממלאים את תקשורת השמאל הישראלית. אינטלקטואלים בגרוש שתמיד יודעים לזהות את הצדק של הפלשתינים ואף פעם את האמת של בני עמם. מגלגלי עיניים טהרנים, מנותקים ומנוכרים. אין לי ספק שאם ראש הממשלה היה פועל להגשמת האינטרסים שלהם, הוא היה נחשב לראש הממשלה המבריק ביותר בתולדות המדינה.

עיתונאית אחרת שנתניהו כבר שנים גורם לה לתגובות אובססיביות, קובעת שהוא לא יודע כלום על עמדות טראמפ, וכן שבנט לא יאפשר בבחירות הבאות לכייס לו מצביעים. שוב אנו עדים לתופעה מוכרת בתקשורת הישראלית של חוסר יכולת להבחין בין חלומות ומשאלות לב - למציאות.

אשר על כן הצעתי להלומי התקשורת - תרגיעו. לעיתים שתיקה שווה זהב.