אין סיבה לשנות את השיטה

ימין ושמאל היו מסויגים כאשר יזם גדעון סער את התיקון אשר קבע כי אדם יוכל להתמנות לשופט רק ברוב מיוחס; בתנאי ששבעה מכלל תשעת חברי הוועדה הבוחרת יעניקו לו את תמיכתם. בפועל, הפקיד החידוש זכות וטו בידי שלושה שופטי העליון החברים בוועדה.

תבונת ההסדר עמדה במבחן אפילו בשנים הסוערות שבהן תקף שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, בחמת זעם וללא הרף את העליון, ובעיקר את נשיאתו דורית ביניש. בכל זאת, הצונאמי לא שיתק את עבודת הוועדה. הושגו פשרות. שופטים נבחרו. המערכת קירטעה, אך התמידה לאיטה.

עתה עומדים לפני בחירה ארבעה מועמדים חדשים לבית המשפט העליון. שרת המשפטים איילת שקד איימה כי אם יטילו שופטי העליון וטו על מועמדים שהיא חפצה ביקרם - לא תהסס לשנות את החוק. היא תעביר בכנסת החלטה שיספיקו חמישה קולות בלבד לבחירת שופט חדש, והעליון ייחלש.

זו הצעה גרועה. היא תחזק את הפוליטיזציה בבחירת שופטים. תרופף את הצורך הראוי להידבר. בעיקר בין נשיאת העליון מרים נאור לבין השרה שקד. מי שיחזיק בשישה קולות יוכל לנהוג בבוטות, וגם זה מערער את היציבות המאוזנת של העליון.

מניעיה של שקד תמוהים. אם היא סבורה כי התיקון של סער אינו ראוי, עליה להציע את ביטולו ללא הקשר לבחירת ארבעה שופטים חדשים לעליון (יש בעיה גדולה גם במינויים לשלום ולמחוזי). בבקשה, שתציע לשנות את סדרי בחירת השופטים לעליון אחרי בחירת הארבעה הקרובים.

אך שקד יודעת כי האריתמטיקה של שבעה מכלל תשעה טובה, מאוזנת ובולמת מגמות מפוקפקות, ואין סיבה לשנותה אלא לנוחות הרגעית, הזמנית והעכשווית של הימין בממשלה הנוכחית.

ח"כ יואב קיש אמר בערוץ 10 כי הליכוד נבחר כדי לשנות חוקים כראות עיניו. נכון, אם הוא - ככל ממשלה - סבור שיש בכך צורך ענייני, ולא כדי להתגבר על יריב עכשווי ומחסום רגעי. איומה של שקד הוא בדיוק כזה. זה שם ללעג ולקלס את מהותו של החוק, כל חוק, להיות סייג גם למרחב התמרון של הרוב הפרלמנטרי. ראוי שתסיר את איומה המעוות עוד בטרם נפתחת המערכה על המינויים לעליון.