"כוח צביקה" זו אינה המצאה

דויד ליבוביץ היה הנשק של "ההגנה" בדרום הארץ. על רקע המחסור בנשק, ערב מלחמת השחרור, הוא פיתח מרגמה בקוטר שלושה אינצ'ים, אשר הקנה שלה היה קטן מן הפגז, ולכן הפגזים נורו כשהם מוצמדים לפתחו. המרגמה כונתה "דוידקה" על שמו של ממציאה, ומפעל ייצור הנשק המחתרתי, התע"ש, ייצר שש מרגמות כאלה, וכמה מהן מונצחות, עד היום, בכמה כיכרות בערי ישראל.

ה"דוידקה" לא מצאה את דרכה לתערוכות הנשק בעולם או לספרים המקצועיים של המצאות הנשק הגדולות. היא היתה המצאה פתטית למדי, שעיקר חשיבותה היה ברעש שנגרם על ידי ירי הפגזים. שש ה"דוידקות", שלא הצליחו לפגוע בגורמי אויב רבים, גרמו לרעש חזק מכוונת ממציא הכלי והניסו רבים מפניהן. המרגמות הועברו ממקום למקום והצליחו ליצור רושם כאילו מדובר בנשק קטלני, הקיים בידי כוחות רבים של הצבא הישראלי המתגבש. המיתוס סביב ה"דוידקה" אינו נובע מכך שהצליחה לפגוע בגורמים עוינים, אלא מכך שהניסה אותם.

נזכרתי בסיפור המוכר ממלחמת השחרור, כאשר צפיתי בטלוויזיה בערב שבת בכתבה בערוץ 2 על "כוח צביקה". הכתבה הביאה עדויות לכך כי הסיפור המוכר, אשר לפיו במלחמת יום הכיפורים הצליח טנק יחיד, בפיקודו של צביקה גרינגולד, לפגוע ב־60 טנקים סוריים, הוא אגדה שנוצרה כדי לעודד את שורדי חטיבת השריון 188, לאחר שרבים ממפקדיה ומחייליה נהרגו במהלך הקרבות.

המלחמה יוצרת מצבי קיצון, המביאים לידי ביטוי גבורה האצורה באנשים, מבלי שהם עצמם מודעים לה בדרך כלל. זה היה הסיפור של צביקה. שלושה טנקים של צה"ל נתקלו בכוח של טנקים סוריים. שניים נפגעו, וזה של צביקה נותר שלם. צביקה הצליח ליצור רושם כי הטנק שלו הוא חלק מכוח טנקים גדול הרבה יותר; הוא עבר ממקום למקום, הצליח לפגוע בכמה טנקים סוריים והניס את כל עשרות הטנקים שהיו שם, ואשר טעו לחשוב כי "כוח צביקה" הוא כוח גדול, ולא משהו הדומה ל"דוידקה", המועברת ממקום למקום ואשר כוחה בשאונה.

צביקה עצמו, שהוא מלח אמיתי של הארץ הזו, ואשר קיבל את אות הגבורה (הנדיר מאוד) על מעשהו, לא טען אף פעם כי הטנק שלו הרס 60 טנקים של האויב, ולכן הטענות שנשמעו בכתבה, ושלפיהן 71 פגזים הנמצאים בטנק לא יכלו, בשום מצב, לפגוע ב־60 טנקים, הן בלתי רלוונטיות.

"כוח צביקה" לא מנה את מספר הטנקים שנפגעו, ואילו כוח השריון הסורי טעה בהערכת הכוח שעמד מולו. כל מי שהיה אי פעם בשדה הקרב מכיר היטב את תחושת אי הידיעה, הגורמת - לפעמים - למעשי גבורה גרנדיוזיים, ולפעמים - לטעויות קשות של הרמת ידיים, שנייה לפני שהצד השני קורס. כך גם היה בקרב הזה. הצד הישראלי הפגין גבורה, והצד הסורי לא הבין מה עומד מולו, ונס.

צביקה לא השמיד 60 טנקי אויב, אלא חלק קטן מן הכוח שמולו פעל, אבל הוא גרם למנוסתם של הטנקים. זו היתה חשיבות פעולתו, ולכן הפך האירוע לחלק מן האתוס הלגיטימי של צה"ל.