"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מר מרץ

,עודכן

בימים אלה מתוארת פעילותו רבת ההיקף של הנשיא התשיעי לאורך ימי חייו השזורים בחיי המדינה, ודומה כי לא נותר תחום בו לא ניכרה השפעתו עליה. לצד הניתוחים הביוגרפיים, הפסיכולוגיים ובייחוד הפוליטיים, שמטיבעם אינם חד מימדיים ומעוררים פולמוס, העידו הכל על איפיוניו האישיים - הייחודיים: המשמעת העצמית, התזונה הקפדנית ובייחוד חריצותו הנדירה, זו שסייעה לדבקותו בכל מפעליו ואשר שימשה כבסיס לנפח פעילות חריג ואף קיצוני למדי. בפועל, הדבר תורגם לסדר יום תובעני משך כל תחנות חייו, ולמעשה עד נשימתו האחרונה. גישתו הספק משועשעת משהו לתודעת הזמן הונצחה בשורת ריאיונות לאורך השנים והוסיפה מימד "פרסי" יחודי למושג - "ניצול זמן".

את שיגרת יומו כנשיא, ידעו מקורביו לספר, היה מתחיל בסביבות השעה חמש וחצי בבוקר, בהאזנה לרדיו ובקריאת עיתונים. לאחר מספר רב של פגישות עם אנשי לשכתו ועם נציגי מדינות שונות או גורמים בישראל, נהג לסיים את יומו לקראת חצות, כאשר עוזריו כבר "נופלים מרגליהם", כהגדרתם.

במאי 2014 נפלה בחלקי הזכות להיחשף ל"אנרג'ייזר" הזה, כשהתלוותי לביקור - מדיני של הנשיא התשיעי בנורבגיה לרגל ציון 200 שנים ליום החוקה של ממלכת נורבגיה. היתה זו אפשרות עבורי לראות, במו עיניי פשוטו כמשמעו, כיצד מתורגם סדר יום פעלתני למדי, הלכה למעשה, בידי הנשיא, אדם שהחל בעת הביקור את העשור העשירי לחייו, ולו במובן הפיסי הפשוט.

לאחר שינה בת מספר שעות ביום הראשון לביקור, התעוררנו (קבוצת העיתונאים) ליום השני, שהיה גדוש בשלל אירועים; כבר בשעות הבוקר, פרס התקבל בטקס קבלת פנים חגיגי בארמון מלך נורבגיה באירוחו של המלך, האראלד החמישי. לאחר פריסת השטיח האדום ושאר הטקס, המשיך פרס להנחת זר באנדרטה הלאומית לקורבנות מלחמת העולם השניה ואף קיים פגישת עבודה עם המלך. בשעות אחר הצהריים, המשיך הנשיא התשיעי לפגישת עבודה נוספת עם יו"ר הפרלמנט הנורבגי (אולמיק ת'ומאסאן).

עייפים משהו התייצבנו, קבוצת העיתונאים, בשעת ערב לארוחת ערב ממלכתית - מסורתית בנוכחות המלך, באירוע שנמשך עוד ועוד (למעלה משלוש שעות!). פרס נשא במקום דברים ומטבע הדברים נשאר עד תום האירוע. עם סיומו, כשפרשנו למנוחה במלון ביררתי מה עושה "כעת" הנשיא. מלשכתו התברר, שפרס מצידו המשיך ל"פגישות נוספות" שהסתיימו רק מקץ כמה שעות לאחר מכן, עמוק לתוך הלילה.

בשעה מוקדמת למדי בבוקר שלמחרת, בטרם היציאה לאירוע החגיגי שתוכנן במרכז פרס נובל לשלום, ניצפו בלובי המלון עיתונאים מותשים בדרך לכוס הקפה. "ככה זה עם מר פרס, מי שנוסע איתו כל הזמן מכיר את זה", ידעו הותיקים לספר.

ביני לביני, תמהתי כיצד יתייצב פרס לאירוע ועד כמה יהיה פעיל בו. ובכן, כשפרס הגיע למקום כבר לא נותר מקום לספק: בהיר וענייני נשא פרס דברים בפני הנוכחים - בהם חברי ועדת פרס נובל שלום, בכירי הממשלה בנורבגיה, דיפלומטים ואנשי אקדמיה לקול צלילי ההתלהבות המרובה שבקהל. משך למעלה משעתיים ישב פרס, רגליו שלובות, הקשיב, בסקרנות האופיינית, לכל שאלה מהנוכחים וביקש להשיב, ללא מגבלת זמן, על כל שאלה שהופנתה אליו מהקהל. השאלות מהקהל סיפקו מעבר בין תחנות - הזמן השונות, קדימה - ואחורה, הלוך - ושוב, כשפרס נראה מסופק במיוחד במעבר ביניהן.

ביום שלמחרת, במעין מסיבת עיתונאים חצי מאולתרת (תחת השם "תה ורקיקים עם פרס") ניסיתי לפרש באמצעותו משהו מהפעלתנות הייחודית הזו, מבלי להישמע נדוש למדי. כששאלתי אותו לפשר הרגליו הלא שיגרתיים לבן גילו עיניו ניעורו באחת; פרס חייך, הזדקף מעט בכיסאו ואמר: "קודם כל צריך להיות ממושמע, בהרגלים ובתזונה, וכמובן - להישאר סקרן וצעיר בראש זה הבסיס". לאחר מכן, המשיך, בטיבעיות האופיינית השמורה לו, להרצאה קלילה בת למעלה מרבע שעה על משמעות הגלובליזציה בימינו, השלכותיה על גבולות, מדינות, כוחן הפוחת של ממשלות למול מהות שיתופי הפעולה הבינ"ל, עבור לננו טכנולוגיה, יחסי חברה - קהילה חינוך ועוד ועוד... מצאתי, כמובן, קשר ישיר בין שני חלקי תשובתו !

זכיתי להיחשף לטפח יחודי מאופיו של הנשיא התשיעי, בהיותו דוגמא חריגה הקושרת בין משמעת עצמית חריפה, רעננות מנטאלית ומרץ פיסי לצידה ובעיקר - לרתימת כל אלה על ידי שמעון פרס, לעשייה ופעלתנות בהיקפים יוצאי דופן וחד פעמיים בהם התברכה מדינת ישראל.

ופרס ? לאחר גמר השאלות קם הנשיא והתהלך בהתלהבות בחדר (בו נחתם ההסכם החשאי הראשון באוסלו, אוגוסט 1993) הסביר לנוכחים - המוקסמים מהמרץ ומההתלהבות המרובים שלו - מה היו הדילמות ביום החתימה עצמו, לא פסח על תיאור סדר הישיבה המדויק של כל האישים במקום באותו היום, עד שנעלם בסיבוב שמאחורי הטרקלין בדרך ליעד הבא בלוח הזמנים הקפדני שהיה עליו להספיק.

היתה זו הצצה חריגה למד חריצות והספק שאין שני להם ומה כולל המושג "אחריות יצוגית" ביום עבודה של הנשיא התשיעי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דן לביא

לשעבר כתב העולם היהודי ואיכות הסביבה ב"ישראל היום". בעבר סיקר גם את תחום חדשות החוץ. מרצה ומורה. זוכה פרס "בני ברית" לעיתונאות על מצוינות בסקירת התפוצות, וזוכה ציון לשבח - פרס פראט לעיתונות.

כדאילהכיר