בג"ץ כופה על החרדים, ומציל אותם

בימים האחרונים, בעיצומה של סערת עבודות הרכבת, נשאל אריה דרעי על מה באמת הוא היה מפרק את הממשלה הזו, שהיא כנראה הידידותית והמתאימה ביותר לחרדים עד כה. דרעי חשב מעט וענה כי אם מתווה הכותל היה עובר בממשלה כפי שהוצע וממשלת ישראל, שבה החרדים הם שותפים משמעותיים, היתה מעניקה דריסת רגל ומעמד רשמי לרפורמים במדינת ישראל - שם זה היה נגמר.

כזכור, ההחלטה לא עלתה לדיון, הצדדים נשלחו לעבודות נוספות על מתווה ובינתיים בג"ץ נקרא להתערב. ההערכות החרדיות מדברות על כך שבשם השוויון וחופש הדת בג"ץ יאפשר בסופו של דבר לרפורמים איזושהי דריסת רגל בכותל. האם דרעי יפרוש? לא. למה? כי זו לא הממשלה שמחליטה, זה בג"ץ שמחייב.

העולם החרדי הוא עולם מסובך ומורכב בכל הקשור לחיים במדינת ישראל ולסוגיית דת ומדינה. הוא מלהטט בין הרצון והצורך לחיות במדינת ישראל לבין הרצון לשמור על גדרות השטיבלך. ואם ברכבות עסקינן, אז החיים החרדיים במדינת ישראל נוסעים בשתי רכבות - עילית ותחתית. זו הגלויה - שבה חייבים למחות, להוציא הודעות עם "התנגדות נחרצת" ו"לא יעלה על הדעת", וזו התחתית - שבה פותרים בעיות. פעם בעזרת הסכמה שבשתיקה, פעם בהעלמת עין.

היחסים בין החרדים ובין בג"ץ נוסעים בשתי הרכבות. ברכבת העילית הם זועמים עליו וטוענים שהוא נגדם, ובתחתית הם מברכים אותו על חילוץ ממבוכה כגורם שאפשר להאשים. לא נהוג לקחת את משרת שר הבריאות? בג"ץ כפה עלינו! אסור להתגייס לצבא (אף על פי שחלק מהציבור בעניין)? בג"ץ כופה לגבש חוק! רפורמים בכותל? מתנגדים בתוקף!

אבל בג"ץ... אתם יודעים לבד. כך נראית נסיעה על פסים מפותלים ובריחה ממוקשים. למרבה הפלא, למעט אירועים חריגים מאוד, זה לא מסתיים בהתנגשות אלא דווקא בהגעה ליעד - חילונים וחרדים שחיים במדינה אחת.