עצמאות גם בלווייני התקשורת

דומה שמאז אסון מעבורת החלל קולומביה ואובדן הצוות ובו האסטרונאוט הישראלי הראשון, אל"מ אילן רמון ז"ל, לא איחדה את אזרחי המדינה תחושת עניין באירוע חללי, שחרג מעבר לאנשי המקצוע, חובבי החלל והטכנולוגיה, כמו שהיה בשבוע שעבר עם פיצוץ הלוויין "עמוס 6".

עם הלהבות, דומה היה שנשרפו התקוות וההשקעות הכבירות של חברת "חלל תקשורת", בעלת הלוויין, של התעשייה האווירית, מפתחת ויצרנית הלוויין, ושל רבים נוספים. התבטאויות בכירים מתחום החלל, הכלכלה והטכנולוגיה דיברו על תום עידן לווייני התקשורת "כחול לבן". תחושת ההלם והתדהמה התחלפה במחשבות נוגות על עתיד תעשיות וחברות החלל בישראל, ושאלות שונות עלו לדיון ציבורי: האם ההשקעה הכבדה במערכות חלל כדאית? מדוע חשוב בכלל לשמר יכולות מחקר, פיתוח וייצור של לוויינים ענקיים בישראל? האם ה"חוצפה הישראלית" הרחיקה לכת? האם באמת יכולה ישראל לשחק ב"מגרש של הגדולים"? חברי כנסת, שרים, אנשי תקשורת בולטים ורבים אחרים נדהמו לשמוע כי בישראל אין "אבא" לתחום לווייני התקשורת, וכי לא קיימת תוכנית לאומית בנושא. תחושתי, זמן קצר לאחר אובדן הלוויין, היתה כי נוצר מצב ייחודי, חלון הזדמנויות מוגבל, המאפשר לגבש תוכנית חלל לאומית רב־שנתית ללווייני תקשורת.

תקשורת לוויינים מאפשרת העברת שידורי רדיו, טלוויזיה, טלפון ואינטרנט, ורבים הקוראים העושים שימוש יומיומי בלוויינים מסידרת "עמוס". הבעיה שלוויינים ישראליים יקרים יותר מלוויינים זרים, בשל העובדה שבניגוד לחברות חלל גדולות בעולם, המייצרות כמה לוויינים באותו זמן, אנו בארץ מייצרים לוויין פעם בחמש שנים בממוצע. יתר על כן, בשל היעדר השקעות תשתית מצד המדינה, אי אפשר לייצר בישראל את כלל הרכיבים בלווייני התקשורת (בניגוד ללווייני התצפית מסידרת אופק, למשל) ואנו תלויים ביצרנים ובספקים זרים. במדינות אחרות, הממשלות משקיעות סכומי עתק למען שימור היכולות החלליות, לרבות בתחום התקשורת הלוויינית - במימון ישיר, עקיף, ובמודלים יצירתיים של שיתוף הממשלה וגורמים מסחריים ופרטיים.

עם זאת, התלות של ישראל בלווייני תקשורת כקשר לעולם, כגיבוי למערכות קרקעיות, כתשתית לתקשורת לצרכים לאומיים שונים וכערוץ מייצר הכנסות עם מכירת שירותי הלוויינים ללקוחות בחו"ל, רבה ביותר. ישראל אינה יכולה לשים יהבה על תקשורת לוויינים מחו"ל. די לחשוב על החרמת חברה אירופית לשירותי תקשורת לוויינית, למשל על ידי פעילי BDS ודומיהם, ולחשוב על מה שיקרה כאשר החברה תעדיף את השוק הגדול והרווחי על פני מדינת ישראל, ו"תוריד את השאלטר".

החלל מהווה קטר מדעי, טכנולוגי, כלכלי, ביטחוני וחינוכי. אסור לישראל לשמוט את יכולותיה המתקדמות בתחום. כשם שממשלות ישראל ראו את הצורך בלווייני תצפית ובמשגרים הנדרשים כדי להציבם בחלל כנכס לאומי, שומה על הממשלה להתגייס כעת, מייד, לחיזוק הצלע השלישית בתחום החלל - לווייני התקשורת - ולהכריז על תוכנית לאומית, שעלותה זעומה ביחס לתועלתה.