שחקנים שוליים - ומשמעותיים

אחד מן המירוצים הצמודים ביותר לבית הלבן שחוותה האומה האמריקנית אי פעם התקיים בשנת 2000 בין מושל טקסס, ג'ורג' בוש הבן, לבין סגן הנשיא אל גור. בסופו של דבר נשבר השוויון במדינת פלורידה, שבה נפלה ההכרעה על חודם של 537 קולות שנויים במחלוקת. הרחק מאור הזרקורים נותר בשולי הזירה המתמודד השלישי, הלוא הוא מנהיג "מפלגת הירוקים", ראלף ניידר. זאת, אף על פי שניתוח התוצאות הצביע על כך שזכה לכמעט מאה אלף קולות במדינת השמש הדרומית.

מאחר שסדר היום שקידם ניידר, שבמרכזו עמדה הדאגה לאיכות הסביבה ולמניעת התחממותו של כדור הארץ, תאם לחלוטין את עמדותיו של סגן הנשיא במרחב זה, אפשר לקבוע בוודאות שרובם המכריע של הקולות שניתנו לנאדר היו על חשבונו הישיר של גור, והם שהובילו להפסדו הדחוק (במישור הכלל־ארצי השיג ניידר לא יותר מ־2.74 אחוזים מכלל הקולות). מבחינה זו, אפשר לראות בדרמה האלקטורלית של שנת 2000 ביטוי לפונקציה העיקרית שמילאו מעת לעת שחקני משנה שלא השתייכו לאחת משתי המפלגות הגדולות, ושמלכתחילה לא היה להם שום סיכוי לזכות בנשיאות. פונקציה זו פגעה פגיעה קטלנית והרת אסון במועמדים (רפובליקניים או דמוקרטיים) שאליהם היו קרובים במיוחד מבחינת המצע, האידיאולוגיה והמדיניות.

גם במערכת הבחירות הנוכחית עדים אנו לתופעה זו - לא פחות משלושה מועמדים שאינם שייכים לזרם המרכזי של הפוליטיקה האמריקנית משתתפים במערכה. האחרון שבהם הוא איוון מקמאלין, שפרש משורות המפלגה הרפובליקנית והודיע השבוע על השתתפותו במירוץ במטרה מוצהרת לפגוע במעמדו ובסיכוייו של המועמד הרפובליקני הרשמי, דונלד טראמפ. נכון הוא הדבר שמקמאלין מצטייר כמועמד קיקיוני מכל בחינה אפשרית, אולם בהיותו שמרן מובהק, הוא עלול לגזול מאיל הנדל"ן קולות יקרים מפז במדינות "הקול הצף", דוגמת וירג'יניה ואוהיו (בהנחה שתינתן לו האפשרות החוקית להתמודד בהן).

ואולם הסכנה המוחשית יותר נשקפת לטראמפ מכיוונו של מושל ניו מקסיקו לשעבר, גרי ג'ונסון. ג'ונסון הליברטריאני, שבעמדותיו במישור הכלכלי והפיסקלי (אם גם לא החברתי והערכי) מבטא עמדות רפובליקניות מסורתיות, פונה בעיקר לזרם הניאו־בדלני שבתנועה הרפובליקנית. בכך הוא מציב אתגר של ממש בפני טראמפ, השוזר במסריו מסרים דומים.

מן הצד השני של המתרס אורבת גם לקלינטון סכנה, מכיוונה של המועמדת הנוכחית של "מפלגת הירוקים", ג'יל שטיין. רובו המכריע של אוהדיה מורכב מצעירים הממוקמים בשמאל העמוק והיו חלק מתשתית התמיכה של ברני סנדרס. בדומה לניידר במערכה של שנת 2000, גם שטיין - שעמדותיה כלפי ישראל רוויות עוינות מובהקת - עלולה לאיים על מעמדה של קלינטון במדינות מפתח דוגמת וויסקונסין וניו המפשייר. זאת, כמובן, בהנחה שיתחולל בהן קרב צמוד.

בינתיים מסתמנת הסלמה נוספת במפלס האלימות המילולית מצידו של טראמפ. מה שמצטייר כאיום מרומז, שלפיו "ייתכן שקיימת דרך" - ולא בהכרח באמצעות הקלפי - עבור תומכי התיקון השני לחוקה (המקנה לאזרחים את הזכות לשאת נשק) למנוע מקלינטון להיבחר ולפעול לביטולו של תיקון זה, באמצעות שינוי הרכבו של בית המשפט העליון, הלהיט שוב את הרוחות ביממה האחרונה. הוא גם המחיש פעם נוספת את אחת מנקודות התורפה המרכזיות של המועמד הרפובליקני, המעוגנת במזגו הסוער ובחוסר יכולתו להיצמד לטקסטים מוכנים מראש.

דווקא לאחר שניסה לעצור את הסחף שהסתמן במעמדו בשבוע שעבר באמצעות התנהלות מתונה וממלכתית יותר, באו דבריו הבלתי מבוקרים והבלתי נשלטים בצפון קרוליינה והכניסו את המערכת הפוליטית כולה לסחרור חדש, ואת מטהו של טראמפ לסבב בהול של בקרת נזקים. על רקע זה נשאלת השאלה אם התבטאות זו תאיץ את תהליך הידרדרותו של המועמד מניו יורק בדעת הקהל.  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו