תיקונים ושיפוצים בוועידה

במבט ראשון, הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית לא חרגה באופייה ובצביונה מן המסורת המקובלת בדרך כלל בהתכנסויות מסוג זה. שכן, לאחר פתיחתה המקרטעת, שעמדה בצל חשיפת מאמציו של מנגנון המפלגה הדמוקרטית (שפעל כזרוע של קלינטון) לשבש ולפגוע במערכת הבחירות של ברני סנדרס, נרגעו הרוחות. החלטתו של האחרון לנצור את האש ולהעניק את תמיכתו להילארי קלינטון, גם לאחר שהתברר שנקטה כלפיו טקטיקות הלקוחות מבית היוצר של הנשיא ריצ'רד ניקסון בעידן פרשת ווטרגייט, הביאה לשקט תעשייתי יחסי באולם הוועידה.

"ועידת פילדלפיה" הפכה למופע הצדעה, שבו צעדה בסך גלריה שלמה של מנהיגים פוליטיים בהווה ובעבר, קצינים מעוטרים בדימוס וכמובן גם ידוענים. כולם גמרו את ההלל, בסגנון "חיים שכאלה", על כישוריה וכישרונותיה של המועמדת הדמוקרטית ועל רגישותה המופלגת למצוקת השכבות החלשות. זאת תוך השמטת קשריה ההדוקים עם האליטה העסקית והפיננסית של ניו יורק. בה בשעה שפכו הדוברים אש וגופרית על עמדותיו, מזגו וסגנונו של יריבם, דונלד טראמפ, ושמו ללעג ולקלס את תוכניתו להחזיר עטרה ליושנה.

הגם שהמאמץ להפוך את ועידת המפלגה, בכל הנוגע לקלינטון, לסרט תדמית סינתטי ומתקתק, הוא סממן קבוע בהתכנסויות מפלגתיות מסוג זה, הפעם היה אפשר לזהות סטיית תקן בשני מובנים. ראשית, ניסיונם של הנואמים, ובראשם הנשיא עצמו, להתכחש כליל, או למזער לחלוטין, את שאלת אמינותה של קלינטון, שנותרה בחלל המליאה כפיל דמוקרטי לבן - היה מלאכותי ומגוחך. אובאמה, למשל, "התייחס" אמנם לנקודת תורפה זאת, אך נגע בה רק בהקשר לדינמיקה הכללית של תהליכי קבלת החלטות, שהמעורבים בהם (כולל הוא עצמו) אינם יכולים לערוב תמיד להצלחתם, אך לא בהקשר הספציפי של דרכה הנפתלת והמניפולטיבית של המועמדת הדמוקרטית בחיים הציבוריים עוד מימי ארקנסו הרחוקים.

שנית, נכון שגם בעבר הרחוק והקרוב נטל הנשיא המכהן חלק פעיל בוועידת מפלגתו. עם זאת, כאשר המדובר בקברניט האומה הנמצא על סף פרישתו, מצופה ממנו להופיע בציבור כמדינאי־על המגלם את ערכיה של האומה כולה, ולא כפוליטיקאי מן השורה שאינו בוחל בשום אמצעי כדי להכפיש יריב פוליטי. ואולם למרות מסורת מושרשת זו, בחר אובאמה לבוא חשבון עם איל הנדל"ן, המאיים למחוק את מורשתו מזיכרונה הקולקטיבי של האומה, דווקא על בימת הנואמים בפילדלפיה. בהתייחסויותיו לטראמפ כאל סכסכן, פלגן ודמגוג, השיל מעליו אובאמה כל סממן של ממלכתיות נשיאותית, ובאבחה אחת הפך לעסקן סקטוריאלי.

ובאשר לקלינטון עצמה? במהותו נועד "נאום הקבלה" שלה למלא את הפונקציה של בקרת נזקים ולהציג לציבור "כרטיס ביקור" משופץ ואטרקטיבי. ואכן דבריה היו רהוטים, מהוקצעים ורוויים אופטימיות בכל הקשור ליכולתה לאחות את השסעים בחברה האמריקנית, הנאלצת להתמודד עם הטרור האיסלאמי, המצוקות הכלכליות והאלימות הקשה מבית. בהתאם למסורת הפוליטית, הצליחה גם "ועידת פילדלפיה", שלמעט יומה הראשון התנהלה כהפקה הוליוודית משומנת ומלוטשת, לעצור את הסחף שהסתמן לאחרונה במעמד קלינטון בסקרי דעת הקהל. סקר הסקרים האחרון, שפורסם בתום הוועידה, היטיב לשקף זאת כשהצביע על שוויון בשיעור התמיכה בשני המועמדים. תמונה זהה של שוויון עולה גם מסקר חדש של סוכנות הידיעות רויטרס, שבחן את עמדות הנשאלים לגבי כל ארבעת המתמודדים שנותרו במירוץ (כולל המועמד הליברטיאני, גארי ג'ונסון, וכולל מועמדת הירוקים ג'ולי סטיין). עם זאת, בסקר מקביל של הסוכנות, שהתמקד בקלינטון ובטראמפ, השיגה קלינטון יתרון של 6% על פני יריבה.

לא נותר אלא להמתין ולראות אם התנופה המחודשת תוביל את קלינטון בדרך לניצחון, למרות הבטחתו של יריבה להסיר את הכפפות, או שמא תמשיך סוגיית אמינותה, שטואטאה מתחת לשטיח בפילדלפיה, להכביד עליה עד יום ההכרעה ב־8 בנובמבר.