"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כרטיס צהוב להילארי קלינטון

,עודכן

במבט ראשון, אפשר להגדיר את החלטתו של ראש ה־FBI, ג'יימס קומי, שלא להגיש כתב אישום כנגד המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, הילארי קלינטון, בפרשת "מיילגייט", כקו פרשת מים עתיר חשיבות במירוץ לבית הלבן, העשוי להעניק לה תנופה. קומי הוא רפובליקני מוצהר, שבעשור הקודם כיהן כסגן שר המשפטים בממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, ולכן קשה לייחס להכרעתו מניעים פוליטיים זרים. עם זאת, בחינה יסודית של דבריו מעלה תמונה שונה בתכלית.

המסר העולה מן ה"דו"ח הציבורי" עלול לתרום לחיזוק דימויה הציבורי הרווח של קלינטון כפוליטיקאית מניפולטיבית ונטולת יושרה, הפועלת בקו התפר שבין הלגיטימי לבין האסור. יתרה מזו, מדבריו של קומי עולה ארומה של אליטיזם והתנשאות בכל הקשור לדפוסי התנהלותה של קלינטון במרחב הציבורי. אין המדובר אך ורק בהפרת נהלים ביורוקרטיים, אלא - ובעיקר – באדישות ובזלזול כלפי נורמות יסוד, שכל מזכירי המדינה לפניה (למעט חריג אחד) הקפידו לקיים. לכן גם אם לא נאספה תשתית ראייתית מספקת המעידה על כוונתה המודעת לעבור על החוק, או על טשטוש ועל השמדת ראיות, הביקורת הנוקבת שהטיח קומי בקלינטון עלולה להעצים עוד יותר את נקודת התורפה המרכזית שלה - סוגיית האמינות האישית.

סוגיה זו מלווה אותה כצל קודר ומאיים עוד מן הימים הרחוקים, שבהם רקחה עסקאות פיננסיות מפוקפקות בליטל רוק, ארקנסו, בעת שבעלה כיהן כמושלה של המדינה. מבחינה זו, לא זו בלבד שהמועמדת הדמוקרטית לא זכתה שלשום לזיכוי מהדהד או לרהביליטציה כלשהי, אלא שהעיסוק המחודש באורחותיה ובהליכותיה עלול להפוך את זיכויה מאחריות פלילית לניצחון פירוס כואב, שיחזיר למרכז הבמה את הדיון בשאלה אם יש בה האמפתיה והרגישות המינימליות למצוקותיו ולתסכוליו של מעמד הביניים. שכן, אלפי המיילים ששלחה וקיבלה באמצעות השרת הפרטי שלה מצביעים על כך שבמוקד הקשב שלה עמדה דרך קבע השאיפה לקדם ולרומם את מעמדה האישי והפוליטי, ולאו דווקא הדאגה לבוחריה הפוטנציאליים.

ואולם מעבר לעובדה שהאקורדים הצורמים, שליוו את סיומה הפורמלי של הפרשה, עלולים לפגוע פגיעה אנושה ב"מדד האמינות שלה" (שגם היום נמצא בשפל בסקרים), אורבת לה סכנה נוספת, הנגזרת גם היא מ"ניצחונה". הדגש שראש ה־FBI שם בדבריו על "רשלנותה הקיצונית" של קלינטון עלול להקרין באופן שלילי על התפיסה הרווחת שמדובר בפוליטיקאית בעלת כישורי ביצוע מוכחים, המסוגלת לקבל החלטות בצורה עניינית ומושכלת. ואולם, בהתאם להצהרתו של קומי, היה תפקודה של מזכירת המדינה לשעבר בפרשה לקוי בעליל. השילוב שבין היעדר אמינות לבין חוסר מקצועיות בהתנהלותה עלול להיות קטלני והרה אסון מבחינתה ב־8 בנובמבר.

בעבר הצליחו נשיאים אמריקנים (דוגמת לינדון ג'ונסון ב־1964 וריצ'רד ניקסון ב־1972) להבטיח את ניצחונם בבחירות, בעוד כישורי הביצוע שלהם האפילו על בעיית היושרה שלהם. באשר לקלינטון נשאלת השאלה מה יעלה בגורלה: האם לנטל של היעדר אמינות, שהיא נושאת על גבה, יצטרפו גם ספקות באשר למידת יכולתה לקבל החלטות באופן רציונלי ושקול?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אברהם בן-צבי

הכותב הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת ה'תש"ף. פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

כדאילהכיר