חידוש היחסים המסתמן עם טורקיה הוא עוד ניצחון מדיני של ישראל. השלכות המהלך מרובות וחשובות, וגם לעצם הפיוס יש ערך. טורקיה הרי נתפסת כאחת מספינות הדגל של העולם המוסלמי ומוערכת על ידי מוסלמים בארצות רבות, אפילו באירופה. עכשיו היא תצטרך לוותר על העוינות המופגנת כלפי ישראל ולצנן את תמיכתה בחמאס (ובשאר הגורמים הקיצוניים במרחב הערבי), ויש סיכוי לא מבוטל שעמדתה זו תחלחל אל מעבר לגבולותיה.
גם לתובנה שאפילו טורקיה הגדולה לא מסוגלת לצאת מסכסוך עם ישראל כשידה על העליונה, יש חשיבות גדולה. כזכור, השנים הראשונות לשלטונו של הנשיא רג'יב טאיפ ארדואן היו מעודדות עבור האיסלאמיסטים. בלשון העם - הלך להם קלף: הכלכלה פרחה, הכורדים שקטו ונדמה היה שהסולטן מאיסטנבול יחזיר את ממלכתו לעמדת השליטה על המזרח התיכון. אלא שהכל התהפך בשנים האחרונות. טורקיה ספגה שלל מכות מדיניות ואחרות, ומהיהירות שלה לא נשאר הרבה. הטורקים הסתכסכו עם כל מי שיכלו ומצאו את עצמם במצב שהפיוס עם ישראל הפך להכרח. ארדואן קיווה בוודאי שהישראלים יתחננו בפניו, אך קרה דבר הפוך - ישראל לא מיהרה לוותר על עמדותיה, והוא זה שנאלץ לחזר על פתחי מדינת היהודים.
טורקיה היתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל לאחר הקמתה, ובמשך עשרות השנים שלאחר מכן יחסינו עימה הפכו להיות קרובים מאוד. מידת קירבה שכזו כבר לא תחזור, לפחות כל עוד המחנה של ארדואן בשלטון. אבל די בפיוס המתקרב כדי לתת לישראל יכולות מינוף מרשימות שלא היו בידה בעבר. די אם נזכיר את טורקיה כשוק פוטנציאלי לגז הישראלי, אבל במקרה זה לא מדובר רק בכלכלה: מי שתלויה בנו כצרכנית האנרגיה לא תיזום פעולות נגדנו, ולא תרשה לעצמה התגרות נוספת כדוגמת משט "מרמרה" חדש. יתרה מכך, שמירה על הביטחון של אסדות הגז הישראליות תהיה גם אינטרס טורקי, ודי לחכימא ברמיזא.
חשוב להדגיש שההתקרבות המחודשת עם אנקרה לא תבוא על חשבון מערכות יחסים אחרות שישראל הצליחה לטפח בשנים האחרונות. אויבי הסולטן במוסקבה ובאתונה יכולים להיות רגועים: הם חשובים בעינינו לא פחות מטורקיה. נכון גם לפתח ביתר שאת את הידידות עם תושבי חבל כורדיסטן. ארדואן אינו שותף בלב ובנפש, וישראל תוכל להתנהל מולו ללא כל סנטימנט מיותר, על בסיס אינטרס ישראלי בלבד.
חשוב לא פחות שההנהגה הטורקית תבין - התקופה שבה היא יכלה לעשות בשכונה המזרח־תיכונית ככל העולה על רוחה הסתיימה לבלי שוב. הפיוס עם טורקיה אין משמעו כבילת ידיים ישראליות במאבק בטרור החמאסי או בכל טרור אחר. ההפך מכך: דווקא ארדואן יהיה מעתה תחת זכוכית מגדלת. כל ניסיון מצידו לתמוך שוב בארגוני חבלה ובגורמים מתסיסים, לא יעבור חלק.
חידוש היחסים עם טורקיה הוא מהלך מבורך. אבל העירבון הוא מוגבל: אם נראה שמושך החוטים מטורקיה מנסה לנצל לרעה את השאיפה הישראלית לידידות ולשיתוף פעולה, נדע לשמור על האינטרסים של ישראל גם על חשבונו.
הכותב הוא מקים ארגון ההסברה "הפנים של ישראל"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו