פרשת ילדי תימן: רק מבקשים את האמת

שנים שאני מסתובב בתחושה שיש לי אח חסר, כמו איבר שאיננו. אני מרגיש בכל עצמותיי שאחי חי ונושם. כל השנים הוריי נסעו מפה לשם באוטובוס בכל רחבי הארץ, לכל מקום שרק הגיעה אליו השמועה ששם נמצא ילד חטוף.

אין לנו שום רצון לנקום באף אחד. אנחנו אישית גם לא מחפשים הכרה רשמית של המדינה במחדל, אף על פי שאנחנו יודעים בוודאות שהיה מחדל ענק. אבל חשוב לנו לסגור מעגל בשביל אבא ואמא, שנפטרו. חשוב לנו לקבל מידע עליו, אם הוא באמת בחיים. ההורים שלנו, שכיתתו רגליים מתוך תקווה ששוב ושוב התבדתה - חייבים לנוח סוף סוף על משכבם בשלום. שנים שאני חולם על הרגע שבו אמצא את מי שחטף את אחי התאום זכריה מזרועות אמי כשהוא רק בן יומו. ואותה שאלה יחידה מלווה אותי כל רגע: איפה אחי נמצא?

אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בישורת האחרונה, שזו ההזדמנות האחרונה לקבל עדויות ומידע שיכולים לסייע באיתור אחינו וילדינו החטופים, וחלק מזה הוא העדויות והמסמכים הגנוזים. לכן, חשוב לחשוף אותם - וכמה שיותר מוקדם. חשוב שיהיו פתוחים למשפחות. להמתין עד 2071 ולהשאיר מידע כזה חשוב כשהוא כלוא בכספת - זה מטורף. בושה ואות קין למדינה כמו שלנו. כולנו מוותרים על הפרטיות תמורת הידיעה מה קרה ליקירינו. יש לנו משפחות שלמות שחלקן חיות בינינו ואנחנו לא יודעים על קיומן. זו מציאות הזויה.

מדובר בעוול של שנים ובתסכול עמוק מאוד ומתמשך על כך שהנושא לא טופל לאורך השנים. יש אווירה של קונספירציה, השתקה. מדובר באלפי משפחות שנלקח מהן ילד באופן מאוד משומן, מאוד ברור. אמא שלי סיפרה שנים על אישה שהגיעה לבית היולדות ושאלה במסדרון "פה מוכרים תינוקות?" אנשים שלא מכירים את הסיפורים לא מבינים את גודל הזוועה, לכן חשוב שהמסמכים הללו ייחשפו. נתקלתי בחומרי חקירה שהראו כי במרשם האוכלוסין מצוין שרבים מהילדים החטופים עזבו את הארץ ביולי 1963. איננו יודעים אם מדובר בניקוי רשומות או בהוצאה המונית של ילדים מהארץ, ואת זה חובה לבדוק.

הסיפורים הללו עוברים מדור לדור, והחשש הגדול הוא שעם השנים זה ייהפך לאגדה אורבנית ולאף אחד לא יהיה אכפת לדרוש את התשובות שמגיעות לדור ההורים שלנו. אז נכון, המדינה חוששת מסערה ציבורית עקב גילויים שייחשפו עם פתיחת המסמכים, אבל אסור שזה יהיה השיקול שיוביל את בית המשפט בהחלטתו. צריך לזכור שמדובר פה בנשמות. בבני אדם. אין לנו עניין בציד מכשפות. אנחנו רוצים לדעת את האמת והיא חייבת להיאמר בקול רם. אנו תולים כעת תקווה בראש הממשלה, שיגלה אומץ ויאשר את פתיחת המסמכים.

זו לא רק מלחמה עדתית של התימנים, זו מלחמה שאנחנו חייבים לעשותה למען כל העלייה של שנות ה־50. זו מלחמה על היושרה ועל הפנים של מדינת ישראל.