להיות ישראלי באורלנדו: התחושות המוכרות חוזרות

בתוך לילה אחד, הפכה אורלנדו מ״המקום השמח ביותר בעולם״ (על פי הסלוגן המפורסם של פארק השעשועים של דיסני) למקום המסוכן ביותר בארצות הברית.

רק שלשום נרצחה זמרת מפורסמת אחרי הופעה, ועכשיו אנחנו נושאים בתואר הלא מכובד כעיר בה התרחש פיגוע הירי הגדול בהיסטוריה האמריקנית.

הייתי במיטה כשאבא שלי התקשר מהארץ לשאול אם אני מכיר מועדון בשם "פולס", אמרתי שכן, למה? והוא השיב תפתח CNN. לראות מקום כל כך מוכר תחת התקפה, וישר לחשוב אם מישהו שאני מכיר עלול להיות שם, מעלה תחושות שלא חוויתי מאז שעזבתי את הארץ.

הלכתי לישון כשהכותרות דיברו על 20 נפגעים, אך ה״ישראלי״ שבי ידע שכאשר אקום, המספר יהיה גדול יותר והנפגעים יהפכו להרוגים. בשנה של בחירות כל כך קוטביות, המחשבה את מי הפיגוע הזה ישרת יותר היא מרגיזה אך בלתי נמנעת.

קמתי בבוקר ומיד פתחתי את המחשב וראיתי 50 הרוגים. על מספר כזה אפילו לא יכולתי לחשוב. פייסבוק הציעו לי ללחוץ על כפתור לספר לעולם שאני בטוח, סטטוסים מלאים בהאשטאג שקורא להתפלל עבור אורלנדו. העיר הקטנה שלנו היא עכשיו חלק ממפת הטרור ביחד עם פאריס, לונדון, מדריד, ניו יורק וישראל כמובן. בתוך כל האימה והדיכאון התגלה גם הצד היפה של האנושות, כשתורים ארוכים של אנשים שבדרך כלל אפשר למצוא רק בפארקים של דיסני השתרכו מסביב לניידות תרומת דם.

התחושות באורלנדו קשות ואף אחד לא ממש מצליח לעכל את שקרה. בעיר שבה הכלכלה כולה מבוססת על תיירות, החשש מפגיעה כלכלית הוא עצום. אותי מעניין לראות אם הפיגוע של אתמול יהיה סוף סוף נקודת המפנה בנוגע לטיפול בבעיית הטרור האיסלאמי בתוך ארצות הברית, ובסוגיית החזקת הנשק.