"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השמאל התנתק מלב החברה הישראלית

,עודכן

השמאל הישראלי, כולל זה המכונה מרכז־שמאל, נפל לתוך בולען היסטרי מריר ומלוח. הם ספרו את הימים לנפילת הקואליציה הצרה, על רקע התנהלותם של שלושה-ארבעה חברי כנסת סוררים. להפתעתם כי רבה, ישראל ביתנו מצטרפת לקואליציה שמתרחבת, וחלום השמאל לחזור לשלטון שוב נמוג. בעקבות המהלכים הפוליטיים האחרונים, פרשני השמאל ונציגיהם בכנסת מסבירים לנו ללא הרף, בלהט משיחי, שישראל מתפרקת, שהאדמה רועדת ושעולם ערכים שלם קורס. משיחיות חסרת בסיס שבאה לחפות על תסכול מתמשך.

בציניות השימושית המוכרת בחוגי השמאל, משה יעלון הופך להיות לרגע דמות ערכית מופלאה לאחר שנים שהם ביקרו את פעולותיו כשר ביטחון, ואילו ליברמן מוצג כדמון מסוכן לאחר שהם היללו אותו בתקווה שבאמצעותו ניתן יהיה להפיל את ממשלת נתניהו. שיטת ה"השתמש וזרוק" מוכרת לציבור הישראלי החכם שכבר לא הולך שולל אחרי מניפולציות שתולות ושקופות עד גיחוך.

על המינוי של ליברמן יש ביקורת, מוצדקת בעיקרה, אולם מתברר כי רוב הציבור אינו מודאג משר ביטחון שנתפס כאקטיביסט, הוא מודאג יותר מקציני צבא בכירים בעבר ובהווה שמעדיפים את הספר על הסייף ומלוחמים נועזים הופכים להיות אידיאולוגים.

בנסיבות אלה כל שנותר לכמה מפרשני השמאל הוא לארוז את הנכסים הרבים שצברו בימי שלטון הימין, ולעבור להתגורר במקומות אחרים בעולם. חבל מאוד שאנשים שגדלו על ברכי השמאל שהאמין במדינה ללא תנאי הפכו את חייהם בארץ על תנאי.

כבר שנים רבות השמאל הישראלי, המתפאר בערכיו הדמוקרטיים, שכח את מהות הדמוקרטיה. הריבון בדמוקרטיה הוא העם. כולם שווים בזכות היסוד להכריע מי ינהיג אותם. הישראלים הכריעו ברוב משמעותי שהם רוצים שלטון ימין. השמאל לא מסוגל ולא רוצה להפנים את ההכרעה, שהתקבלה בבחירות חופשיות. התסכול של השמאל נובע מעובדת היסוד שאי אפשר להחליף את העם.

השמאל יכול רק להאשים את עצמו בהתנתקות מלב החברה הישראלית. הם זילזלו בגוונים רבים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי, ועכשיו הם מייללים שהם לא מוכנים להשלים עם המונופול שהיה להם בחברה הישראלית. לא אלמן ישראל, את מקומם שהתרוקן בחזית המשימות של העם, תפסו הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות. זו הרי טבעה של ההיסטוריה היהודית, מירוץ שליחים מתמשך שבו כל פעם קבוצה אחרת נושאת את הדגל.

השמאל יכול להמשיך לקונן והימין יחונן, השמאל ינצח תמיד בסקרים והימין במבחנים האמיתיים. אשר על כן כדאי גם לשמאל להפנים כי בארץ ישראל קם העם היהודי, לנצח נצחים גם נגד כל הסיכויים. שלא יבזבזו את הייאוש, הם יצטרכו אותו לעוד שנים רבות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר