The results of the Wisconsin presidential primaries were not merely a matter of geography, but also of demography. The population of Wisconsin is very white (88%) and homogenous, not to mention quite similar to its neighbor, Iowa. Considering this reality, it isn't surprising that Republican candidate Donald Trump took a beating there, just as he did in Iowa. Ted Cruz and the Republican Party establishment want to take credit for the victory, while also acknowledging Trump's ill-advised comments on abortion and marriage. It's unclear if this is the real story. Wisconsin's population is not exactly Trumpist. In two weeks in New York, Trump's home turf, he is expected to regain his momentum. The same is expected in California and Pennsylvania. Wisconsin is not supposed to prevent Trump from maintaining the lead -- but it can prevent him from acquiring the 1,237 delegates he needs to win a majority and secure the nomination, and avoid an open Republican convention. Clinton's weaknesses Over on the Democratic side, life for the front-runner isn't easy either. Hillary Clinton, who is ahead by a promising margin, suffered a sixth consecutive loss to Bernie Sanders, who has already won 15 states to date. Sanders may not pose a threat to Clinton, but he is exposing her weaknesses. She has been unable to attract younger voters and struggles with blue-collar voters. She also has problem with independents. Clinton can take solace in the fact that Trump, her potential adversary come November, is struggling mightily with female voters. Trump won 35% of the votes in Wisconsin. This type of percentage was enough for wins in places like New Hampshire. On the other hand, in Wisconsin, 35% was only good enough for a loss by a 13% margin. For Trump, this is food for thought. Trump's loss in Wisconsin undoubtedly means he needs to win big in New York. Cruz has precisely the wrong profile to do well there. Perhaps this explains why Trump has maintained his optimism, despite the Wisconsin defeat.
Trump banking on New York
בועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.
