בעיית הנגישות: תפתחו את הלב ואת הדרך

בשבוע האחרון פורסמו סקרים בנושא נגישות לבעלי מוגבלויות. כך למשל, סקר שיזמה "נגישות ישראל" בקרב מאה מקומות בילוי וטיול גילה את המציאות הכואבת המוכרת לכל מי שחי עם מוגבלות - כ־63 אחוזים מהמקומות אינם נגישים לכולם.

כאדם שנולד עם מוגבלות (CP) וכמנהלת עמותה הפועלת בשני מישורים קריטיים בחייו של כל אחת ואחד מאיתנו - בריאות נגישה והעסקה שוויונית לבוגרים החיים עם מוגבלויות - הייתי שמחה להאמין שמדובר במדגם לא מייצג. אבל לצערי הנתונים רק מוכיחים את מה שכבר ידוע: במדינה שלנו כיום אדם עם מוגבלות לא יכול להגיע לעיתים אפילו לראיון עבודה, רק כי כיסא הגלגלים שלו רחב מכדי להיכנס בדלת משרד המנכ"ל. אני תוהה אם זו הסיבה שבגינה נעניתי בשלילה במהלך ראיון טלפוני לפני שנים, עת השתעלה המראיינת המנומסת מעבר לקו כשסיפרתי לה על מוגבלותי. שלא תטעו - אני יודעת שזה הרבה מעבר לנגישות במבנה, אבל זאת הזדמנות מצוינת לדבר על חוסר הנגישות ברגישות במסווה "נגישות מבנה", שחשובה לא פחות.

נגישות במבנה ונגישות בשירות הן שני סוגים של נגישות שכל מנגיש מוסמך ובעל עסק אמור להכיר. באופן אירוני, מתקיים ביניהם קשר סימביוטי שמסמן דלת צרה במקום שבו הלב לא נפתח. סימון כזה מזכיר שלא מזמן הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, המבקשת לקבוע שילוט מתאים במקום הנותן שירות ציבורי. מטרת יוזמי החוק היא להזכיר לכל את זכאותם של בעלי צרכים מיוחדים לקבל שירותים הניתנים במקומות ציבוריים ללא המתנה בתור. ההצעה עשויה אולי להגביר את המודעות לנושא, ועל כן היא יפה וכבודה במקומה מונח, אך חוקים לחוד ומציאות לחוד. אני תוהה אם כשתעבור את שלבי החקיקה אכן תיושם הצעה זו, ולא תהפוך ל"עוד אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל".

הגיע הזמן שמדינת ישראל והציבור בה יזכרו כי אדם עם מוגבלות הוא לא חצי אדם, וחובתנו לשמור את זיק יכולתנו המוסרית המושרשת והטבעית להתבונן באחר ולהבין את צרכיו. השמירה על כבוד האדם נראית לי ברורה, ולא צריך שלט שיזכיר כי אדם החי עם מוגבלות לא אמור לעמוד בתור, ונכון הדבר גם לגבי אישה הרה או קשיש הבאים בינינו. כבוד האדם הוא מסוג הדברים שלא אמורים לאכוף, הוא פשוט אמור להיות שם - בבית, במכולת, בכל. כאישה החיה עם מוגבלות, אני לא רוצה להיות מקוטלגת וממודרת. אני רוצה שכבודי יהיה מונח. כשמדברים על "אני כמו כולם" או "האחר הוא אני" - תנו לי שביל רחב לעבור בו ודלת פתוחה שתספר לי מי אתם באמת.