כע"בליינדספוט" - זה רק הסימפטום

כעהשאלה היא לא עד כמה אפליקציית "בליינדספוט" מטופשת, אלא לאן אנחנו צועדים ממנה הלאה. כזכור, "בליינדספוט" מאפשרת לשלוח הודעות אנונימיות לטלפונים אחרים, שגם אצלם מותקנת האפליקציה - ורבים מיהרו, עם השקתה, לתקוף אותו ולהגדירה כסכנה לציבור.

ההתנפלות על יזם האפליקציה מגיעה בראש ובראשונה מקרב "שומרי המוסר". אכן, מדובר באפליקציה מסוכנת לשימוש ילדים ומתבגרים, קהל יעד בסיכון גבוה בכל הקשור להשמצות חברתיות ולאיומים. התוכנית "הצינור", שעוסקת במרחב הווירטואלי, מנהלת בשבוע האחרון מאבק נגד "בליינדספוט", בטענה שההתאבדות הבאה בקרב בני נוער עלולה להתרחש בעקבות שימוש נבזי שיעשו בה בני נוער נגד ילד זה או אחר.

אלא שההתנפלות על "בליינדספוט" קיבלה גוון אגרסיבי יותר כאשר התגלה שהיזם שמאחוריה הוא דור רפאלי, אחיה של הדוגמנית המפורסמת בישראל, בר רפאלי, שעוברת בתקופה האחרונה חשיפה אמביוולנטית: מצד אחד מחבקים אותה על ההריון הטרי ושמחים בשמחתה, מצד אחר צוהלים בטוקבקים כשהיא מזומנת לחקירה ארוכה במס הכנסה. כאלו הישראלים - רשעים ורחמנים באותה המידה.

כדי להבין עד כמה בלתי ניתן לנתק בין זהות היזם לביקורת הנמתחת על האפליקציה, מספיק להביט בשלט הפרסום הגדול שהוקם עבור "בליינדספוט" במחלף ההלכה בנתיבי איילון. השלט הענקי רשום בטאבו, כך נראה, על שם משפחת רפאלי: במשך רוב ימות השנה, האחות בר מפרסמת עליו מוצר אופנה כלשהו, ואילו בימים שבהם היא לא מחייכת אלינו, העומדים בפקק, צץ שם הסמיילי שנבחר לשמש כפרזנטור של "בליינדספוט", רכוש חוקי של האח למשפחת רפאלי. צומת אחד, שלט אחד, משפחה אחת.

העליהום התקשורתי שעובר דור רפאלי לא נעים, גם כי הוא בבחינת "מה ששנוא עליך" - ולא רחוק מאותו "חרם" חברתי שהמצקצקים חוששים לו עם השקת האפליקציה. הרי אם "בליינדספוט" תיסגר, תיפתח אפליקציה אחרת. האם לפני האפליקציות ועידן הסמארטפון לא נרשמו "חרמות" על ילדי הכיתה? לא היו ילדים "מקובלים" ו"מקובלים פחות"? האם תופעה נוראה כהתאבדות בקרב ילדים החלה רק עם השקת האייפון הראשון?

יש להעמיד דברים על דיוקם: לא מתאבדים בגלל אפליקציה. למצוא את האשם בבחירה במוצא אובדני בקרב בני נוער באלמנט טכנולוגי - זו ריקנות שאופיינית לפזיזות התקשורתית של ימינו, זו שמתעלמת ממורכבות נפשו של אדם ומהגורמים הרבים בסביבתו שעשויים להשפיע עליו - לטוב ולרע.

כשמנפים את הפזיזות הזו הצידה, מגלים כי השאלות הבוערות יותר קשורות בתפיסת המציאות שאליה נחשפים בני הנוער: הפורנוגרפיה הזמינה בלחיצת כפתור והאלימות הקיצונית שמגיעה אליהם מכל פינה במדיה - הן אלו שגורמות להם לחשוב עקום על החיים. הזיווג בין הבדידות העצומה שחשים בני הנוער בדור הרשתות החברתיות לבין העלייה המתמדת בצריכת תכנים פורנוגרפיים בקרבם הוכח כבר כחולי העיקרי של הדור הנוכחי. האפליקציה "בליינדספוט", מטופשת ככל שתהא, היא רק הסימפטום במחלה הזו.