מנגנון הגנה של קיפוד

לפני שבועיים חגגה תנועת בני עקיבא את אירועי "שבת הארגון", חגיגה שנתית של קבלת החניכים לשכבת גיל חדשה והופעות שלהם בפני ההורים. גם השנה, בחלק מסניפי התנועה, הוסתרו הבנות. זהו מנהג שקיים בבני עקיבא עשרות שנים (כשהיינו ילדות לא ראינו בזה פסול), המחדד את העור ככל שהתודעה הפמיניסטית האורתודוקסית מתחזקת. נשים עוברות לקדמת הבמה בכל התחומים, ורק המסורת של ריקודי החניכות בחושך (עם פנסים/מקלות זרחניים/כפפות לבנות ותאורת אולטרה־סגול) נמשכת.

זה מה שראו עיניי אצלנו, ראו וחשכו: קבוצה של כ־20 בנות כיתה ח' הכינו ריקוד שבו נראות רק כפות הרגליים שלהן, גרובות בגרביים צבעוניים. הן ישבו בשורה על ספסלים, גופן מוסתר בבד עבה ואטום שנמתח מקצה אל קצה, כולל הראש, כשכפות הרגליים מבצבצות בתחתית. על הבד, למרבה החרפה, נכתב "הן רק רוצות לרקוד", ולא כאמירה סאטירית. חשבתי שאני משתגעת. רציתי לצרוח להן שפניהן יפות וראויות. לרוץ אל הבמה ולתלוש מעליהן את הבד. ללמד אותן שאפשר, גם במגבלות ההלכה, לשחק ולהציג על הבמה. שתקתי. צילמתי את ההופעה והתכוונתי להעלות את התמונה כפוסט נזעם בפייסבוק: איך שתקנו כולנו, נשים וגברים, נוכח הסתרת בנותינו.

מה שקרה אחר כך היה כרוך בכך שקילחתי והלבשתי בפיג'מות ארבעה ילדים קטנים: שכחתי להעלות את הפוסט. עיתונאית דתייה, שגרה במקום אחר, והזדעזעה במקומה־היא, העלתה פוסט משלה. כלי התקשורת פצחו במחולות, מנצלים את ההזדמנות למטאפורה נהדרת: הדתיים נשארים בחושך! תוכניות האקטואליה התענגו. גם "גב האומה" נעצו מזלגות בקורבן. ואני? אני נאנחתי בהקלה שלא פירסמתי את אותו פוסט ולא הייתי שותפה לשיסוי. ניצלתי.

• • •

זה לא היה השבוע של הציונות הדתית. ינון מגל, הסרטון המביש, טרור יהודי. כל מה שצריך כדי להוכיח תורה מסיני: חובש הכיפה הוא מיזנתרופ, גזען ורוצח. התגובות במפלגות השמאל ובמפלגות העיתונאים היו התלהמות מתענגת לצד תענוג מתלהם, ומקצה נוסף של ספורט הקליעה למטרה לאחר נעילת אירועי 4 בנובמבר.

איור: בת אל בן חורין

אנחנו רוצים לבצע חשבון נפש, בדק בית וטיפולי עשרת־אלפים בתוך המגזר פנימה. אבל כשאתם הופכים את זה לעליהום, אנחנו מעדיפים לסתום את הפה ולא לספק בשר לזאבים, גם אם הממצאים בגינה שלנו מביכים או חמורים. זה מה שקרה השבוע בפרשת מגל, בהתנשפות המרוגשת בתקשורת לקראת חגיגות הטרור היהודי, ובהוקעת הפרסומת של חברת "באמונה". התקפדנו. בפעם הבאה שנרצה להציע חשבון נפש מגזרי על עוולה מעוולות המגזר, נחשוב פעמיים. יש לי די כוח באגרופים כדי לדפוק לעצמי על החזה. כשאחרים מבקשים להכות על החזה שלנו זה מלאכותי, מסריח משנאה ומטריד. תורידו את הידיים שלכם מהחזה שלנו.

• • •

ביום שני עלתה לאוויר הפרסומת הדוחה של "באמונה". ב־08:33 בבוקר זכתה לראשונה לתהודת רשת, בזכות עמיתי אלישיב רייכנר. ב־09:15 כבר היו מאות שיתופים לסרטון ואלפי תגובות ברחבי אוקיינוס צוקרברג. כולם מחו, כולם זעמו, וכולם מהמגזר הדתי־לאומי. בגבולות המגזר, בין בעלי הדעה, היומרה והפייסבוק - מזרחים ואשכנזים - הוקעו הסרטון והוקעו מפרסמיו. ב־09:35 הסרטון הוסר מהרשת בצירוף התנצלות.

אבל אז התחילה הסערה מחוץ למגזר. העיתונות רטטה. שר השיכון פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפסול את חברת הבנייה "באמונה" מלגשת בעתיד למכרזי המדינה ולבדוק אם ביצעה עבירת הסתה, לא פחות. השר ישראל כץ דרש לפעול למחיקת החברה מספר הקבלנים. סרטון יהיר, שהיה עשוי בחוסר מקצועיות משווע והוסר אחרי שעה קלה, הלך והתנפח למימדי אויב המדינה. בוועידת הגליל בשלישי כולם רכבו על הגל. בוז'י הרצוג, רינה מצליח, יואב גלנט. שום פרופורציות. אם יעברו דרישות גלנט את מבחן היועמ"ש, החברה לא תשתתף במכרזים, הפרויקטים שלהם ייעצרו, ולא יועברו אליהם אדמות מדינה.

ענישה מטעם המדינה של עושי סרטים גרועים נשמעת כמו מחנה סובייטי לחינוך מחדש - גם לא היה בכך צורך, כי דרישת הציבור להסרת החרפה התקבלה - אבל אם כבר מחנכים, אולי אחרי שפרשיות המין הפכו בחדשות למעין פינת מזג אוויר קבועה, מוטב להחיל רגולציה על פרסומות סקסיסטיות המצויות לאורכה ולרוחבה של הארץ? שלט חוצות בתל אביב שמפרסם אולם אירועים ובו אישה יפה ופעורת פה לצד הכותרת "לפני שאת אומרת כן, תוודאי שזה מספיק גדול". רשת אופנה שמוכרת ביגוד לילדים עם ילדות קטנות בתנוחה מינית. זוכרים את סערת רשת ההמבורגרים "אגאדיר"? בכרזות הפרסומת הוולגריות שלהם, תחת הכותרת "טעם עשיר", נראו צעירות בלבוש חושפני נמרחות על קשישים מדושני ממון. הנשים זעקו, הגברים התביישו, צמרות העצים נעו בסערה, אבל הפרסומות לא הוסרו ועד היום מוכרת הרשת המבורגרים כמו לחמניות טריות. מישהו הציע למנוע מהם להגיש מזון במשרדי ממשלה?

אם ההיטפלות השבוע לפרסומת יו־טיוב מטופשת שהוסרה במהירות היתה כנה, ניקוי האורוות צריך לחול על כולם. על פרסומת לאגד שהזהירה מפני חאפרים (החאפרים היו מזרחים מבהילים וכעורי נפש), על דואר ישראל שהלעיג מזרחים, על "ארץ נהדרת" שעלו כפרחו על סטריאוטיפים, החל בפילוס וחבורתו, דרך מירי רגב, ועד נהג המונית אשר ואשתו המטומטמת חני. אבל ישראל זעירא וחברת "באמונה" הם טרף קל, הם גם ככה הרגיזו את הכנסייה הליברלית כשזכו במכרז לבנייה ביפו, וכולם נועצים שיניים.

ככל שגבהו להבות ההתלהמות הלא מידתית ליצירה הקיקיונית של "באמונה", כך מצאתי את עצמי מגוננת עליה בליבי. עברתי למצב קיפוד. מספר מצומצם של אנשים הכין ואישר את הפרסומת הגרועה (האדם שאישר אותה היה גם הקריין) - וכל הציונות הדתית נדרשה להתפתל מול "תופעת הגזענות". מה שעשיתם היה לשפוט ציבור שלם על פי מה שפרסומאי יחיד וחובבני עשה, ולגרום לציבור הזה לחבק בסתר לבם את אותו פרסומאי. האם יש גזענות בציונות הדתית? לגמרי, אם כי לא יותר מאשר ביתר חלקי החברה הישראלית. האם הסרטון היה מכוער? ועוד איך. מעודד רפלקס הקאה. אבל כשהכרוניקה מוליכה להתנגחות פופוליסטית ידועה מראש, אתה לא רוצה להיכנס לשם. שימשיכו לרקוד בחושך. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו