סימון מבשר רעות

טחנות אי־הצדק האירופי טוחנות לאיטן, אבל בסופו של יום מגיעות אל יעדן.

היום יוציא האיחוד האירופי הנחיות לסימון מוצרים מההתנחלויות, בסך הכל מיליארד אחד מ־72 מיליארד, שהם כלל הייצוא הישראלי ליבשת. התוצאה המיידית לא תורגש, אבל איש אינו מאמין כי זה היעד הסופי של המתנכלים מאירופה המזדקנת.

אירופה לא תיעצר בהתנחלויות. בלחץ הפלשתינים והמוסלמים הגודשים את עריה ורחובותיה, היא תתקדם לאיטה לחרם כולל על ישראל. אמנם לפי שעה הנזק קטן אך ממשי, מפני שבעלי מרכול בטולוז יתקשה למיין מה הגיע מבית אל ומה מרעננה, וישליך את שניהם לטובת מוצר מתחרה מליסבון. מבחינה מוסרית, מדובר בצעד שהוא תחילתו של טלאי צהוב, "ואחריתו - מי ישורנה".

תמוה שישראל היודעת על הכוונה האירופית זמן רב לא נערכה כראוי לבלמה, וגם לא הכינה תוכנית שהיא בבחינת מלחמה־שערה. לא ברור מה בידי משרד החוץ ומה נמסר לגלעד ארדן, ואם יש לו פנאי ותקציב לעסוק בנושא. ברור לגמרי כי רצוי שהכל יתרכז ביד אחת, ובאורח טבעי זה משרד החוץ, אם יירתם למשימה כראוי וכפי שהיה חייב לעשות כבר מזמן. התהייה הראשונה היא מה לא לעשות במענה לצעד העוין. קודם כל להימנע מחרם מאורגן על המדינות המסמנות מוצרים, מפני שיש יסוד לחשש כי היותר קיצוניות באיבתן לישראל מעוניינות בכך. הן רוצות להחניף לפלשתינים, שהנה ישראל נעקרה מהסחר עימן ולא רק ההתנחלויות.

יש גם להימנע מההסבר כי המפסידים העיקריים יהיו הפלשתינים המתפרנסים בהתנחלות. זה היה ההסבר הקלאסי של הקולוניאליזם, שהצדיק את שליטתו באסיה ובאפריקה. יש לו צליל רע. בעיקר באירופה. לא כדאי לחזור עליו. המאבק בסימון המוצרים חייב להיות כפול: בייזום הסברת נגד, שתתבסס על הטענה כי אינו צודק ואינו יעיל, ויש בו פתיחת דלת לעולם אפל של אנטישמים, שלא מסתפקים במחלוקת עם ישראל אלא מבקשים למחות אותה מעל פני האדמה. היהודים הצטיינו בתחום זה בעבר, ואלם כבד ובלתי מוסבר נפל עליהם, אולי מחמת השאננות והזלזול.

הצעד האחר הוא להוציא את העם היהודי לרחוב. הפגנה תחת הפגנה, כוח נגד כוח. היהודים נסוגו מן הכיכרות בשורה של מאבקים מדיניים, והקרב נגד הטלאי הצהוב הוא עתה החשוב שבהם ומיקומו ברשות הרבים.