"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ערוץ 1: מסמך מרתק שמביא את האמת

,עודכן

רוב הציבור צפה ככל הנראה ביום שישי בשתי מהדורות סוף השבוע בערוצים המסחריים 10 ו־2 וקיבל בהן מנה גדושה של איך אנחנו, הישראלים, חיים בפחד, למה אנחנו אשמים בזה שקמים עלינו השכם והערב להורגנו, ושהפלשתינים שונאים אותנו, כדברי ח"כ אחמד טיבי, כי אנחנו הרעים כאן במזרח התיכון.

אבל מי שצפה ב"יומן" בערוץ הראשון היה יכול להיחשף למה שקורה באמת בעולם האמיתי של הסכסוך הישראלי־פלשתיני. מסמך אותנטי, שהביא הכתב ריאד עלי, סיפר את הסיפור שממחיש יותר מכל את מה שמתרחש כאן בעשורים ובשבועיים האחרונים. עלי נכנס לכפר במזרח ירושלים והביא משם קולות אותנטיים של פלשתינים המתנגדים לזכותנו להתקיים כאן בארצנו. לא שמענו מהם תלונות על הפרת הסטטוס־קוו בהר הבית, שום מילה על המתנחלים, שום תלונה על ביוב ברחובות או על כבישים רעועים ושום טענה על קיפוח בכל מה שנוגע לפיתוח סביבתי - כפי שמיטיבים לפמפם לנו שני הערוצים המסחריים.

רק דבר אחד חזר אצלם כחוט השני: לנו, הישראלים, אין בכלל זכות לחיות כאן. "לדעתי לא. מאיפה שבאו - שילכו", השיב אחד הפלשתינים לשאלה אם יש מקום לעם היהודי בארצו.

מוחמד אבו עודה, איש פת"ח המשולב במנגנון הפלשתיני של אבו מאזן, טען שהוא ומשפחתו במקור מהכפר אל־ביריה, בין רמלה ללוד. "אני פליט פה במחנה", אמר לכתב, "ברור שאנחנו רוצים לחזור". הכמיהה לסילוקנו מבתינו מקוננת עדיין בליבותיהם של זקני קלנדיה, המנחילים את זיכרון הנכבה שלהם לצעירים הפלשתינים. "הארץ הזאת תחזור אלינו בדם", אמר אחד מהם, חמזה שמו, וכשנשאל מה יקרה אם ישראל תסכים לחזור לקווי 67', השיב: "עקרונית נסכים, אבל הדור הבא ידרוש עוד". אפשר לנחש שלו הכתב היה ממשיך להסתובב בכפרים הערביים במזרח ירושלים, הוא היה מוצא כאלה שחולמים להרוג אותי ואת משפחתי רק כדי לחזור לתל קטרה, תל עתיק בצפון גדרה - מושבת הבילויים שבה אני מתגורר - שעד 1948 שכן עליו הכפר קטרה, שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות.

אכן, רבותיי, זה הסיפור האמיתי. המלחמה היא לא על קווי 67', כפי שמוכרים לנו הערוצים המסחריים ופוליטיקאים מהשמאל - שאומרים שאם רק ניסוג ונוותר עוד ויתור אחד "קטנטן", יגיעו ימות השלום הנצחי. המלחמה האמיתית, כפי שמספרים לנו הקולות האותנטיים הפלשתיניים, היא על זכותנו ההיסטורית על ארצנו כעם יהודי.

צריך רק להקשיב לאותם קולות שהביא ערוץ 1 כדי להבין, בפעם המי־יודע־כמה, עד כמה רבים אחרים בתקשורת הישראלית מנותקים עדיין מהמציאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

איציק סבן

כתב משטרה

כתב "ישראל היום" לענייני משטרה לשעבר. התחיל את דרכו בתקשורת ב-1993. את דרכו החל ב"מעריב" ככתב בשפלה, ולאחר מכן שימש כתב צבאי ורכז כתבים. בשנת 2001 עבר ל"ידיעות אחרונות", שם שימש כתב באזור לכיש ורצועת עזה, ולאחר מכן כתב משטרה. בשנת 2004, בעת שסיקר פיגוע שבו נרצחו שלושה חיילים בהתנחלות ״מורג״ שבגוש קטיף, נפצע סבן ברגלו מאש שנורתה על ידי מחבל שהסתתר בקרבת מקום. כתוצאה מהירי רוסקה ירכו הימנית, והוא נותר חשוף על הקרקע וזעק לעזרה. תת-אלוף במיל׳ שמואל זכאי, שהיה באותה עת מפקד אוגדת עזה, היה זה שפינה אותו למחסה בקרבת מקום. לאחר שטופל במקום, פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סורוקה שבבאר שבע. בבית החולים נותחה רגלו הימנית של סבן, והוא נותר נכה ברגלו. עם זאת, כעבור כחצי שנה של החלמה בביתו, שב סבן לסקר את ההתנתקות מגוש קטיף.

כדאילהכיר