מתווה הגז: העסק תקוע, כולנו מפסידים

האם הגיע הרגע שבו אפשר להכריז על מתווה הגז כבר־מינן? איך נתקענו ככה? זוכרים שעד לא מזמן, בתקופה של לפני החגים, הסוגיה העסיקה את כל כלי התקשורת, ונדמה שכרגע היא לא מטרידה איש? למה שר הכלכלה אריה דרעי לא מסביר לציבור על ההתמהמהות המוזרה שלו בנוגע להכרעתו? האם מחכים למינוי הממונה על ההגבלים החדש, שכנראה יהיה עוד משפטן שיתקע אותנו לעוד שנה של דיונים וסחבת? למה דרעי לא רוצה לחתום? יש אישור של הכנסת והממשלה. הוא בעצמו אמר שמדובר במתווה ראוי. אז למה? יותר מדי סימני שאלה, והמון כסף שמונח על המדף.

לפי הערכות של גורמים בכירים במשק, מתווה הגז - אם יאושר עתה - יוביל להשקעות זרות של כ־20 מיליארד דולר, שהם קרוב ל־80 מיליארד שקלים, במשק בארבע השנים הקרובות. לא כואב הלב? במיוחד כשהצמיחה נופלת. אני לא מצליח להבין את זה. המשק במגמת האטה וכאן יש מתווה שהוסכם על ידי כל כך הרבה גורמי מקצוע שהוא טוב ונכון וכולם מחכים ששר אחד, שאומר גם הוא שהמתווה טוב, ילחץ על הכפתור וייתן אור ירוק למהלך.

הטיעונים של המתנגדים למתווה הגז כפי שהוצע, נופו בלי הרבה בעיות. קראתי ושקדתי על התגובות, ונראה לי שאפילו בין המתנגדים ה"מקצועיים" היה איזשהו רגע שבו הם אמרו: "וואו, לא חשבנו שזה יצליח בכזאת קלות". אבל זה הצליח. ובכל זאת - הכל תקוע. שוב. פעם היתה זו רפורמת תכנון ובנייה ב־2009 שהיתה מזרזת הליכים ונתקעה בתוך פחות משנה בכנסת. אחר כך אינספור ועדות בתחום הגז שהפכו את הכל לפלונטר בלתי ישים. ועכשיו המתווה.

צרי העין יגידו שהכספים שיושקעו מחו"ל יהיו בהבאת חברות בינלאומיות שיפתחו את תשתית האנרגיה, שמחירי הגז יכולים להיות נמוכים יותר, שהשמיים יכולים להיות ורודים ושחדי קרן יכולים לרחף. תמיד יש אלטרנטיבות טובות יותר.

אבל המתווה שהושג אחרי שבועות של מאמצים לא מבוטלים של שר האנרגיה יובל שטייניץ, היה יכול להגביר בפרק זמן קצר יחסית, כשנה וחצי, את התפוקה של שדה תמר בכ־50%. אתם יודעים עד כמה המפעלים משוועים לגז הזה? חברת החשמל משתמשת רק ב־40% מהדלקים שלה בגז טבעי, כל גידול יחסוך לה בעלויות אבל לא פחות חשוב - ינקה יותר את האוויר שאנחנו נושמים.

כל אבירי השקיפות שדורשים על כל פיפס פירוט של פרוטוקולים וישיבות מילאו פיהם מים. בדיון הציבורי מזמן כבר יש אווירה שכל מי שרוצה לקדם את מתווה הגז הוא איזה שחקן סמוי של הטייקונים, בעוד מי שמתנגד לא יכול שיהיו לו מניעים זרים, שיקולים פסולים. הפכנו בפעם המי יודע כמה למדינת חלם.