אידואולוגיה בגרוש, ובעיקר: חוסר אחריות

דני דיין הומלץ לשמש שגריר ישראל בברזיל, ובביצה המתייבשת של השמאל הקיצוני בישראל רעש ומהומה. צבא הפוליטרוקים עטה מדים ויצא למלחמה נגד המינוי. מתוך השיממון, שגרירים לשעבר חזרו לרגע לחשיפה בתקשורת, אחרי בלותם היתה להם עדנה. בצעדי ייאוש הם העבירו את זירת הפעילות שלהם לחו"ל. בארץ הסחורה שלהם היא בגדר "מוכרים בלבד", אין קונים.

במסע חסר אחריות, מתוך רשעות ורוע לב העטופים באידיאולוגיה בגרוש, הם פנו לשגרירי ברזיל כדי לסכל את המינוי של דני דיין. הטיעון המרכזי הוא שמדובר במתנחל שאינו מאמין בפתרון שתי המדינות, פתרון שמקובל על ממשלת ברזיל של היום. טיעון על גבול הגיחוך, כאילו ששגריר ישראלי צריך להתאים את תפיסת עולמו לזו שבמדינת היעד שלו. היעלה על הדעת שישראל לא היתה יכולה לשלוח בזמנו שגריר לדרום אפריקה רק משום שדעתו האישית היתה נגד אפרטהייד, או שגריר ליברלי לרוסיה? שגרירי ישראל בכל מקום בעולם אמורים לייצג את עמדות המדינה ולא את עמדותיהם האישיות. כמה חבל שבמשרד החוץ הרבה מאוד שגרירים לאורך השנים נהגו בצביעות ונתנו ביטוי לדעות השמאלניות שלהם ולא לאלה של ממשלת ישראל.

מאחורי ההתנגדות לדיין מסתתרת אמת עגומה ועצובה. האליטה השמאלנית שלאורך שנים ארוכות שלטה בביהמ"ש העליון, במשרדי הממשלה ובמערכת אכיפת החוק לא מסוגלת להשלים עם דחיקתה לשוליים. הכנסים שלהם שהיו מתקיימים פעם בהיכל התרבות עברו לצוותא והיום מספיק תא טלפון להתכנסותם. בשם ההגמוניה שאבדה, הם מנסים בכל דרך להקשות על ניהול המדינה. לשם כך הם משתמשים בשמאלני התקשורת, במסגרות הייעוץ המשפטי ובארגוני שמאל זרים המעורבים עד צוואר בפוליטיקה הישראלית. הכל כמובן בשם הדמוקרטיה וההגנה על זכויות הפרט. רק זכויות הפרט שלהם, כמובן.

הגיע הזמן שגם השמאל הקיצוני יפנים שהחברה הישראלית השתחררה מזמן משלטון מפא"י ורוב הציבור למד להבדיל בין אידיאולוגיה לאופורטוניזם צרוף.