העימות השני בין הטוענים לכתר המינוי הרפובליקני, שנערך אור ליום חמישי בקליפורניה, התקיים על רקע ההידרדרות הניכרת לאחרונה במעמדה של המועמדת הדמוקרטית המובילה הילארי קלינטון. חולשה זו מעניקה כעת חלון של הזדמנות עבור המפלגה הרפובליקנית. ואולם כדי לנצל עד תום את חולשתה של קלינטון, חייב המחנה הרפובליקני להציב מולה מועמד (או מועמדת), שיצליחו להיות מוקד משיכה עבור פלח רחב דיו של מצביעים עצמאיים או דמוקרטיים מאוכזבים. לשם כך, עמדותיו חייבות להיות מעוגנות בתוככי הזרם המרכזי של הפוליטיקה, התרבות והאידיאולוגיה האמריקנית, ולהרחיק עצמן מכל שמץ של קיצוניות.
נכון הוא הדבר שבשלב הבחירות המוקדמות שואפים המתמודדים באופן מסורתי (בייחוד במחנה הרפובליקני) להשיג את תמיכתו של הגרעין הקשה והטהרני של פעילי השטח, ולפיכך הם נוטים לאמץ עמדות בלתי מתפשרות בסוגיות כלכליות, חברתיות וערכיות. עם זאת, הם מודעים בדרך כלל לצורך לפנות, בהמשך הדרך, למרכז הפוליטי, ולהציג עמדות פרגמטיות יותר לאחר השגת המינוי הנכסף. הפעם דומה כי השתנו כללי המשחק בכל הקשור לשני המועמדים הרפובליקניים הבולטים עד כה במירוץ. השניים, דונלד טראמפ, הממשיך להוביל בסקרים זה חודשים, ומנתח המוח הדגול (מיל') בן קרסון, שנסק מעלה באיבחה אחת מתוך האלמוניות, לא הותירו עד כה לעצמם מרחב תמרון כלשהו, שיאפשר לכל אחד מהם להתחבר בעתיד לקהלי יעד רחבים ומגוונים.
חרף ההבדל התהומי בסגנון וברטוריקה, מעניקים, אפוא, גם טראמפ וגם קרסון ביטוי מזוקק לאגף השמרני במפלגה, ללא יכולת לפרוץ ממנו לעבר קבוצות בוחרים מתונות יותר. כך ממשיך טראמפ, בהתבטאויותיו הפוגעניות, ליצור משקעים ונוגדנים בקרב קהלי יעד שלמים, דוגמת הנשים וההיספנים. כך גם ממשיך קרסון לעורר אנטגוניזם דווקא בקרב השכבות החלשות מבחינה סוציו־כלכלית. זאת, על רקע אמירותיו הבוטות במיוחד כנגד רעיון מדינת הרווחה וכנגד השירותים שהיא מעניקה בתחומי הסיעוד והביטוח הרפואי. גם דבריו הפוגעניים של קרסון, שיצרו זיקה בין הומוסקסואליזם לבין פדופיליה, עתידים ליצור קרע בל יימחה בינו לבין ציבור ליברלי רחב.
על רקע קשיחות אידיאולוגית זו, שבמקרה של קרסון מפתיעה במיוחד לנוכח היותו בן הקהילה השחורה, שידע דלות ועוני בשנות ילדותו בדטרויט, גם הוא וגם טראמפ עתידים להישאר כלואים בתוך מרחב אלקטורלי מוגן, אך מצומצם בהיקפו. לכן, מאחר שאף לא אחד מהם יהיה מסוגל לגייס את תמיכתו של המרכז הפוליטי עתיר הקולות אם יזכה בפריימריז, נשאלת השאלה מי מקרב המועמדים הרפובליקניים עשוי למצוא את נוסחת הקסם, שתאפשר לו לשלב עמדות שמרניות יסודיות עם שוליים של פרגמטיזם, העשויים להבטיח לו הצלחה גם עם תום המירוץ המוקדם?
העימות השני בין היריבים הרפובליקניים העניק, לכאורה, לצופים קצה חוט כדי להבהיר סוגיית מפתח זו. זאת, משום שהמתמודדת קרלי פיורינה הפגינה במהלכו ביטחון עצמי, שליטה בנתונים (בעיקר במישור הכלכלי) וכושר ביטוי מרשים, העשויים להזניק אותה בקרוב לקידמת הבמה ואולי אפילו להצמיח בסופו של דבר דו־קרב היסטורי בין שתי נשים. לא זו בלבד שפיורינה היתה המועמדת הראשונה שיצאה חוצץ בחריפות כנגד מסריו המתלהמים של טראמפ, אלא שבעמדותיה האידיאולוגיות הקפידה להישאר בתוך המתחם השמרני הלגיטימי והמקובל מבלי לגלוש לשוליים. עם ניסיון ניהולי בצמרת המגזר הפרטי, היא מצטיירת לפתע כיריבה רצינית עבור טראמפ, שעד כה דרס בברוטליות את כל יריביו למירוץ.
אין לשלול לחלוטין גם את סיכוייהם של הסנאטור מרקו רוביו ושל המושל לשעבר ג'ב בוש, שעד כה לא הטביעו חותם ממשי על המערכה. לא נותר אלא לצפות ולראות אם פגיעותו של טראמפ, שנחשפה לפתע לעיני כל, תהיה נקודת המפנה במאבק הפנים־רפובליקני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו