מה שנולד בחטא נותר אפוף בו. ההסכם בין בנימין נתניהו לבין אביגדור ליברמן למנות את רוברט אילטוב מישראל ביתנו לוועדה לבחירת שופטים, במקום נציג אותנטי מהאופוזיציה כנדרש בחוק ובנוהג, הוליד בושת ביומו הראשון. טרם יבשה הדיו על ההחלטה המעוותת של מליאת הכנסת לגזול את כבשת הרש מן האופוזיציה - ואילטוב כבר הסביר מי הוא. הוא לא יבחר בשופט שאינו שר את התקווה.
נאה מצידו שמסתפק בקביעה האנטי־דמוקרטית הזאת. הרי בעצם יכול לתבוע שגם כל שופטי ישראל המכהנים יזומנו למועדון קריוקי ויצטוו לפצוח בשירו של נפתלי הרץ אימבר, שנכתב בכמה גרסאות החל מ־1878 ברומניה, ובהמשך במושבות הבילויים בארץ ישראל עד שהפך מאליו להמנונה של התנועה הציונית בקונגרסים הראשונים שלה (למה לא להרחיב זאת גם על הח"כים? ומי יערוב לנו כי כל חברי סיעתו של אילטוב יודעים לזמר את השיר בעל פה?).
לא רק שדבריו הם עיוות הפוסל אותו מלכהן בוועדה (וזה היה צריך לעמוד לעיני נתניהו בעשותו את ההסכם עם ליברמן) אלא שהם מעידים גם על היעדר תבונה. הח"כ הזה לא שמע כנראה על הנביא עמוס, שיעץ לשכמותו - "והמשכיל בעת ההיא יידום".
לפי ההיגיון שלו, יש לסלק שופט נכבד ובעל משקל כסלים ג'ובראן מהעליון מפני שבעת השמעת התקווה הוא מכבד את ההמנון ועומד זקוף, אבל אינו פוצח בשיר. אילו רק האזין הח"כ מישראל ביתנו - מפלגה שיש לה בעיות עם שלטון החוק ובתי המשפט - לדעתם של אנשים בעלי השקפה לאומית כראובן ריבלין ובני בגין ודן מרידור המבינים כי ערבי ישראלי יכול לכבד את התקווה, שהוא שיר נפלא, אבל לא להשמיע את ההמנון מעומק ליבו.
לא חשוב מה אמר אילטוב. חשוב מה מבטאים דבריו. הם מעידים על צרות עין ועל צרות לב; על מי שעליו אמרה המשוררת רחל "צר עולמי כעולם נמלה". בכלל, באיזו מדינה מאלצים מישהו לשיר משהו? אפילו לא בבריה"מ, שדפוס החשיבה שנהג בה מקנן עדיין בהערה הזאת.
לא אילטוב אשם. מי שבחר בו נושא באחריות למצב העגום, שהוא ישתתף בהכרעה מי ראוי להיות שופט בישראל. "נפש יהודי הומייה", בעצב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו