"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אין הפקרה, וזו לא גזענות

,עודכן

קומץ קטן ומוסת מקרב העדה האתיופית מנסה לרכוב ולרקוד על כאבה של משפחת מנגיסטו. אותו קומץ פועל

בנמרצות להוציא את הקהילה למחאה ציבורית, כאילו הסיפור הוא חטיפת חייל או אזרח שנשלחו לביצוע משימה בשם המדינה ונפלו בשבי האויב, ולא אזרח שחצה מרצונו החופשי לרצועת עזה.

אני מציע למקהלת הגזענות, המנגנת על כל שטות בצלילים הלא נכונים, לנטוש את הגורמים שאורבים לנו בכל פינה כדי לשתול במוחנו את שנאת ישראל ולגייס אותנו יחד איתם לקמפיין העולמי שהם מובילים, אשר מטרתו לצייר את ישראל כמדינת אפרטהייד. מבחינתי, זהו זלזול בסבלם של השחורים בדרום אפריקה, שהופרדו ודוכאו בכל תחום ועניין במדינה.

יש גזענות חיה ובועטת בכל פינה בישראל, אבל אפרטהייד? אין ולא יהיה. זוהי התנהלות לא נכונה, שאינה משרתת את האינטרס של המשפחה שרוצה סיוע מהמדינה כדי להחזיר את בנה הביתה. דרישות המשפחה מוצדקות, אבל מכאן ועד הפיכת הסיפור לעניין פוליטי ולניסיון לנהל באמצעותו מסע מחאה חברתי רצופה הדרך בניצול ציני ובזלזול באינטליגנציה שלנו כקהילה.

כדאי מאוד להוריד את הלהבות ולהתנהל בצורה חשאית עם גורמי הביטחון, במקום לדחוף להם מצלמות נסתרות תוך כדי ניצול הקירבה המשפחתית לנעדר ולמשפחתו. זה לא ישרת את המטרה ולא מכבד את הקהילה. אין כאן הפקרה או גזענות, אין סיפור חטיפה, וצריך להבין את המשמעות ואת מעמדו של הנעדר כאזרח אשר המדינה חייבת לפעול להשבתו לארצו. שום יחצ"ן ואסטרטג לא ישכנעו את הציבור שהמקרה הזה הוא גזעני.

חבל שהפרשה משמשת את כל מי שרוצה חשיפה, ונדמה כי הן עורך הדין והן היחצ"ן שלקחו על עצמם לייצג את המשפחה חשבו שמצאו הזדמנות לשפר את מעמדם המקצועי. אני מקווה שהסרת צו איסור הפרסום תבהיר להם שלא מדובר כאן בגלעד שליט מספר שתיים. מדובר באזרח אשר מסיבות מורכבות הידרדר לידי האויב, לאחר שעובדים סוציאליים ועובדי בריאות הנפש כנראה כשלו בטיפול בו.

צורמת לעין גם החגיגה המוקדמת של סוכני העוני ומטפחי תרבות העוני של ארגונים יוצאי אתיופיה, שמיהרו לספר לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע אותם באילו שפות פנו אל מנגיסטו בעת שחצה את הגדר לעזה וכיצד ישראל "נתנה לו לעבור בגלל שהוא שחור". חבל שאנשים כאלה, שאינם מודעים להשלכות על עתיד הילדים והנוער, מקבלים כסף מכל מני קרנות ועמותות והופכים לחלק מרכזי המסית ומזלזל בחוכמה ובחשיבה של הקהילה, בלי יכולת להבחין בין גזענות לבין כשל נקודתי.

הכותב הוא עיתונאי, כתב רשת ב' של קול ישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר