סערה בצלוחית רדודה

עתירת יש עתיד נגד מסירת משרד הבריאות לסגן השר יעקב ליצמן הוציאה דוב מן היער.

השופט חנן מלצר עקב אחרי פיתולי החקיקה והגיע למסקנה כי נוצר מצב חדש, שבו אין רה"מ יכול לכהן גם כשר בממשלתו אלא בתנאים מגבילים ולתקופה קצרה. מייד רטנו כל אויבי העליון כאילו בג"ץ מבקש לשלוט במדינה במקום הכנסת. בראייתם המצומצמת לא הבינו כי מה שעשה מלצר אינו יותר מאבחנה מקצועית. לכעוס עליו? זה ככעס על רופא שמצביע על ממצא חריג בבדיקת הדם של החולה. סערה בצלוחית רדודה של מים.

הערתו של מלצר נכונה אבל לא מכרעת. מפני שנכון לאתמול לא סבר איש כי החוק אוסר על ראש ממשלה להיות גם שר בממשלתו. תזכורת? בבקשה: "ראש הממשלה ושר הביטחון" - דוד בן־גוריון, לוי אשכול, מנחם בגין (לתקופה קצרה), יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק. "ראש הממשלה ושר החוץ" - משה שרת. עכשיו גם בנימין נתניהו.

אין זה מצב רצוי. שינויי הניסוח גרמו לרה"מ לאבד זכות זו בלי שנתן דעתו לכך; וייתכן שהרכב בג"ץ אף ימליץ לרה"מ להימנע ממצב שסגן השר הוא השר בפועל - נוהל שהתקיים בעבר בהתמדה, למשל אפילו בתקופה שבה ראש המפד"ל חיים משה שפירא היה שר הפנים והבריאות גם יחד, אבל בפועל מילא את התפקיד יצחק רפאל.

זה מצב המתקיים כאשר ממתינים לשותף קואליציוני שטרם הצטרף. בממשלת בגין הראשונה היה יורם ארידור שר בכמעט מחצית ממשרדי הממשלה, מי יספור?

נראה לי כי חרף הערתו הנכונה של מלצר, עמיתיו ימליצו לתקן את הניסוח ולהחזיר את ההיתר לספר החוקים, אבל לא יגרמו למבוכה ויעניקו ארכה לתיקון. מפני שעד אתמול בבוקר לא היה נושא כזה. איש לא עירער על הנוהל בן 67 השנים, שליווה בהתמדה את החיים הפרלמנטריים מאז כינון הכנסת. הוא צץ בעיון מלומד בבג"ץ ולא מתוך מחלוקת ציבורית־פוליטית.

עתה יש שתי אפשרויות: בג"ץ יסתפק בהערה שנאמרה אגב אורחא על ידי מלצר, או שהכנסת תכניס תיקון מילולי בחוק. הממשלה בסכנת משבר מתמיד בעודה מונה 61 ח"כים בלבד, אבל לא בגלל תיק הבריאות שבידי יעקב ליצמן למחצה או בשלמותו.