ההסכם עם איראן: עכשיו נזכרתם להתנגד?

מה עוד לא נאמר על ההסכם עם איראן? ניתוחים והסברים למשעי; מה תוכל איראן לעשות, כמה צנטריפוגות, איזה סוג של פיקוח, אחוז העשרת האורניום ועוד, אבל בסבך הפרטים נראה כי בסופו של דבר - תהיה איראן גרעינית.

הוויכוחים מזכירים את ימי סוף ממשל בוש, כאשר יחידות המודיעין הישראליות והאמריקניות דנו בשאלה "מהי נקודת האל־חזור של איראן גרעינית?" אלא שהצדדים בזמנו, כולם, הניחו שיש למנוע איראן גרעינית, ואילו בימי ממשל אובאמה הדיון השתנה. כבר באפריל 2009 הכריז הנשיא על הנכונות לשאת ולתת עם איראן, בלי לדרוש ממנה תחילה להפסיק להעשיר אורניום וכן לחדול לאלתר ממאמציה להשיג נשק גרעיני. ברגע אל־חזור זה, ויתר אובאמה על אסטרטגיית המניעה והחל המדרון החלקלק.

מאז מנהל בנימין נתניהו מסע עיקש, כמעט בגפו, כדי לשנות את התפיסה השגויה ולפיה יש דבר כזה איראן גרעינית מתונה ונשלטת. המלחמה שניהל נתקלה בחזיתות רבות בזירה הבינלאומית, אבל מגמה קשה לא פחות היתה זו שהגיעה מבית. לפני כל מערכת בחירות השתמשו פוליטיקאים ונציגיהם בנושא האיראני כדי לנגח את נתניהו. כבר ב־2011, החל מאיר דגן להלך עלינו אימים מפני האפשרות שממשלת נתניהו תתקוף צבאית באיראן. בהמשך, אפילו אולמרט, בעודו תחת חקירות, הציג את רה"מ כמי שמתנהל בפרנויה מול איראן.

ובבחירות האחרונות, הביקור של נתניהו בקונגרס הוצג כעניין אישי שלו, ולא נשמע בישראל כל דיון עקרוני לגבי ההסכם המתגבש עם איראן. במקום לגבש קואליציה נגד איראן ונגד ההסכם, חברו הפוליטיקאים לאופוזיציה נגד רה"מ ובפועל, נגד מהלכיו לעצירת הגרעין האיראני. יצחק הרצוג אמר אחרי הסכם הביניים כי "נתניהו מייצר פאניקה מיותרת. זה לא יום הדין". אחרי הסכם המסגרת הוא הסביר כי "האלטרנטיבה להסכם היא איראן גרעינית". ויאיר לפיד תקף ואמר כי "נתניהו הורס את היחסים עם ארה"ב בשביל נאום". עוד הציעו עיתונאים כי איראן גרעינית היא לא כל כך מסוכנת. ובעיתון "הארץ" הזכירו את היחסים הטובים שהיו בין ישראל לאיראן בתקופת השאה, כדי לשטות בקורא שעלול לחשוב שאיראן תחת משטר חמינאי יכולה להיות מתונה.

והנה, רגע לפני חתימת ההסכם הסופי, הטון משתנה. לפיד והרצוג, כל אחד בתורו, הצהירו שבנושא האיראני "אין ימין ושמאל" וקראו לגיבוש הסכם טוב יותר. לפיד אפילו דיבר על ניסיון למנוע את ההסכם ויצא למסע הסברה בעולם. כמעט, רק כמעט, הלכנו שבי אחריהם. אבל נזכרנו שהרצוג הסביר לנו בחודש מארס שהוא אינו מבין דבר בפרטי ההסכם המתגבש ולכן אינו מתנגד לו. ועוד נזכרנו, שלממלכתיות של לפיד לא היה זכר, כשנתניהו ניצב לבד מול אובאמה לפני שלושה חודשים.

כשההסכם ייחתם, החרפה תוטל לא רק על ממשל אובאמה אלא גם על המתנגדים אצלנו מבית. הם הקריבו את האינטרס של ישראל כדי לנגח את השלטון. שכן, אם קואליציה של אדם אחד, נתניהו, הביאה לגיבוש משטר הסנקציות על איראן בעבר, אפשר רק להניח שקואליציה ישראלית רחבה היתה מונעת את ההסכם המתגבש כיום.