הדילמה: כן להתווכח, לא לקפח

כמעט כל יהודי, שנפגש עם ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל, חש מועקה. כל אדם והחוויה שלו. גם לי זה קרה.

לפני חמש שנים ראיינו ד"ר רונן ברגמן ואני את ח"כ ג'מאל זחאלקה ב"ערב חדש". לקראת הסיום ערך ד"ר זחאלקה השוואה נרמזת ומקוממת בין אהוד ברק לרוצח הנאצי ריינהרד היידריך. פעמיים אמר כי שר הביטחון ניגן שעה שרצח ילדים פלשתינים בעזה. זה מה שזוכרת ההיסטוריה להיידריך. אמרתי לו כי הוא חצוף, והוא הסתער עלי באמירות "מפיסטו", "עיתונאי חצר" ו"מהגר", וציין כי הראיון - ברמת אביב - מתקיים בשייח' מוניס. למחרת היתה סערה בצלוחית מים, והשמאל הציוני לא יצא להגנתי.

בכל זאת מעולם לא תמכתי בפסילת בל"ד מלהתמודד בבחירות, אף שעזמי בשארה נמלט כחשוד בריגול וחנין זועבי השתתפה במשט הדמים של "מאווי מרמרה" ועתה גם באסל גטאס.

חובה מוסרית להתווכח איתם בחריפות. אין למצוא להם כף זכות סיטונית כפי שנוהגת סיעת מרצ. גם לא להניח להם בהשתמטם משירות ציבורי. אך אסור לאיים על זכותם המלאה כנהוג בדמוקרטיה תקינה, וראוי לזכור כי האוכלוסייה הערבית עדיין מקופחת בתחומים שונים.

אם מירי רגב מבקשת להיות ראויה לתואר שרת התרבות, רצוי שתעלה לדוכן ותקרא במליאה "טור שביעי" מזהיר של נתן אלתרמן על זכותו המלאה של הערבי הקומוניסט ח"כ תופיק טובי. הוא היה הזועבי והזחאלקה של דורו, ואלתרמן היה ביטחוניסט מובהק, אבל הוא הבין את מה שלא הגיע אתמול לאוזניו של סגן שר הפנים האלמוני ירון מזוז, אשר איים בכנסת בשם הרוב היהודי לשלול מעמיתיו הערבים את תעודות הזהות.

הוא אינו יכול לשלול. יהודים טובים לא יניחו לו לשלול. מזוז צריך להשכיל בשירת אלתרמן ובחרוזיו של זאב ז'בוטינסקי, ובגדלות הנפש של מנחם בגין ששם מן האופוזיציה קץ לממשל הצבאי בעזרה גבית ממשה דיין, כולם ביטחוניסטים וציונים, אבל גם דמוקרטים ומי שהפיקו לקחים מקיפוח היהודים במהלך ההיסטוריה.

גם חבל שבנימין נתניהו, שנטל את רשות הדיבור, עמד על צביעותם של הח"כים הערבים. אמנם הבהיר בכנסת וחזר על כך באוזני מנהיגי הדרוזים כי זכות הבחירה של הערבים קבועה ויציבה, אך לא הדגיש את מה שאמש היה העיקר - שדברי מזוז הם קלון לליכוד. לא פחות מכך.