"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לחשוף את האמת מול החרם

,עודכן

איומי החרם הבינלאומי ממחישים כי אין זמן לבניית נרטיב או היסטוריה. האידיאולוגיה מתפתחת מהר, אופנתי, ובנכונות רבה לתחלופה. באותה מהירות שבה מתאהבים במכשיר סלולרי אחד, כך למחרת הוא ייזרק לפח לכבודו של המלך החדש. בקרוב יהיה צורך לדון מחדש בדרכי ההוראה התיכונית והאקדמית, שהולכות וממצות עצמן מול דור שלא יוכל להקשיב שעות רציפות להרצאות אקדמיות ולהתנתק מהמכשיר הסלולרי, ואף יהיה צורך להפוך את הבעיה לפתרון (הרצאות אינטרנטיות, תרגילים בתקשורת מרחוק וכדומה). באותו אופן, גם בעולם הדיפלומטיה והמידע הבינלאומי יש לחשוב על אמצעים חדישים שיש להוסיף לארגז הכלים.

עד כה ישראל התמקדה בעימות הצבאי, והשימוש במידע נעשה מתוך התאמתו למאמץ הצבאי. אך החשיבה הצבאית־ביטחונית היא בדיוק זו שמסכלת את ההצלחה בשדה הדיפלומטי והמדיני. את התשתית הטכנולוגית והמודיעינית ואת ההיגיון הצבאי יש להסב לעיתים, תוך כדי שינוי כללים יסודי, לטובת המאמץ ההסברתי בכמה אופנים:

הטכנולוגיה הצבאית מאפשרת לנו לעקוב מלוויינים אחר הפועלים להוצאת פיגועים. אחרי כל סיכול ממוקד המחיש מודיעין חיל האוויר את הצדקת החיסול בתמונות בזמן אמת של מרכיבי חגורות הנפץ ותדרוך המפגעים. אותה טכנולוגיה יכולה גם לצלם אלימות ברוטאלית נגד נשים, הוצאה להורג של מתנגדי משטר ועוד. העולם מייחס חשיבות עצומה להפרת זכויות אדם ולפגיעה בנשים? שיראה על בסיס יומי ובשידור חי את העוולות בבתים, בבתי הדין המוסלמיים וברחובותיה של עזה: בבתי החולים ובבתי העלמין המאולתרים בחולות רפיח. לא היה אסון לאישה הפלשתינית מאשר נסיגתה של ישראל מעזה, לה ולחילונים אחרים שהוצאו להורג בשבוע הראשון להתבססות משטר חמאס, חלקם נזרקו למותם מגגות בתים, אחרים נסקלו באבנים ברחובות. יראה העולם את הזכויות שישראל "רומסת" ואת החופש הנמנע על ידי "הנהגתה הכובשת".

למוסד יש דרכים לזהות בחו"ל ארכי־טרוריסטים, קיני טרור ומתכנני פיגועים. בפגישות "עסקים", בגיוס תרומות, ביצירת תאים - הם מצולמים, מתועדים, לעיתים מוסגרים או נעצרים. ישמשו כלים אלה גם את משרד החוץ ואנשי ההסברה - לחשיפה מהימנה של חשבונות הבנק השמנים, תכולת הכספות שבהן נשמרים המיליארדים המגיעים כתרומות סיוע. יתועדו מחבלים אלה ועמיתיהם במועדוני הלילה ובמלונות הפאר, וישודרו בזמן אמת "השירותים המיוחדים" המגיעים לחדריהם. שנים לאחר נפילת החומה פורסמו זיכרונותיו של אותו ראש שירותי מודיעין ברומניה, שהעיד על מנהגיו של ערפאת בחדרי המיטות. יראו ההמונים הפלשתינים ותומכיהם בעולם כיצד מיישם כל "לוחם חופש" את חוקי האיסלאם, והיכן כספי המהפכה הפלשתינית מושקעים בזמן שנועדו להצלת שלל המדוכאים.

ארכיון המדינה וארכיון צה"ל פועלים על פי "זמן צבאי" ומונעים פרסום למשך עשרות שנים, מתוך חשיבה של סיכון ביטחון המדינה. אך מה שנכון בהיגיון הצבאי הפוך בהיגיון הדיפלומטי. ייחשפו כל ההסכמים, המשאים ומתנים, ההצעות והפרוטוקולים: מימי אוסלו, הסכמי וואי, קמפ דיוויד ואנאפוליס. לא רק שלדבר תהיה השפעה חיובית על התרבות הפוליטית הישראלית: סוף סוף לא מיתוסים, לא תעמולה, אלא יכולת אמיתית לראות מה הציעה וכיצד התנהלה ההנהגה הישראלית. שיראה העולם, ובעיקר הפלשתינים, כמה פעמים כבר יכלו לקבל מדינה. בעידן הצבאי־חשאי היתה רלוונטית דיפלומטיה חשאית. לאתגר שלפנינו נדרשת דיפלומטיה שקופה, שבה אין מקום לפרשנות על מי אשם ומי אחראי לכיבוש ולאלימות.

אם כאן יש שחור ושם יש לבן - יש לבטל את התלות במתווכי העולם. הדבר לא יבטל את החרם, אך בוודאי יסייע להבהרת האמת. ואם זו אכן קיימת - אין סיבה שלא תהיה מצולמת.

הכותב הוא ראש המחלקה לסוציולוגיהולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת אריאלטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אודי לבל

פרופ' אודי לבל, ביה"ס לתקשורת ומרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן

כדאילהכיר