אחריות להפסד? לא אצל לפיד

ההתנהלות של ראשי רוב מפלגות האופוזיציה המתהווה מלמדת אותנו כי האחריות האישית היא מהם והלאה. הם היו יכולים ללמוד מפרישתו של אד מיליבנד, מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, אשר הובסה בשבוע שעבר בבחירות הכלליות, אך הם מתעקשים לעוות את רצון הבוחר. ואולם מי שחוטא יותר מכולם הוא איווט ליברמן, אשר לקח את המנדטים שנתנו לו בוחרי הימין והעבירם לשמאל, שם מצא בעל ברית ישן מלפני הבחירות - יאיר לפיד.

היום, בדיעבד, אפשר לקבוע שלאחר בחירות 2013 היה לפיד אדם זחוח וחסר ניסיון. הוא אף הצהיר בלא מחשבה: "אני מניח שאהיה רה"מ אחרי הבחירות הבאות". האדם שהבטיח פוליטיקה חדשה, הספיק במהלך התקופה שבה כיהן כשר אוצר לעשות כל כך הרבה טעויות, אשר את מחירן חלק לא מבוטל מהציבור משלם עד היום. נשיאה באחריות? את זה, כאמור, לא ממש מכירים פה.

לאחר בחירות 2015 מתגלה לפיד שונה. בצורה קיצונית יותר, ולא לחיוב. לחוסר הניסיון נוסף עודף ביטחון עצמי מופרז, המזיק לניסיונו להביא בשורה אחרת לפוליטיקה. שר האוצר המפוטר, שהיה בטוח בעצמו והצהיר לפני הבחירות כי "נתניהו לא יהיה ראש ממשלה – זה נגמר", מסרב לקבל את דין הבוחר ומוכיח כי הפסד לא נמצא בלקסיקון שלו.

בלי להבין את כללי המשחק הפוליטיים ומתוך רצון לעשות את הבלתי אפשרי, מנסה לפיד לשבור כלים. אף על פי שהעם בישראל נתן מחדש את אמונו בנתניהו, ניסה לפיד וניסו אחרים בשמאל לבנות קואליציה אלטרנטיבית. הם עדיין מנסים. הם בוודאי ינסו. הדבר לגיטימי, אך עומד בסתירה להצהרותיהם על חשיבות הדמוקרטיה.

זאת ועוד, לפיד מנסה לשבור את כללי המשחק גם במחיר החלשת מעמדה של הכנסת. הסיעה שאותה הוא מוביל - יש עתיד - עתרה לבג"ץ נגד הרחבת הממשלה, אך נדחתה על ידי ביהמ"ש העליון. ההתנהגות הזאת מוכיחה כבר מלכתחילה שללפיד יש עוד הרבה מה ללמוד בנוגע להתנהלות פוליטית, וזאת משום שהוא יכול לבחון את מעשיו של מנחם בגין, ששירת את העם באופוזיציה שנים כה רבות, או את מעשיו של אביו, טומי לפיד ז"ל. שניהם דגלו בקיום מאבק על עקרונות בתוך הכנסת.

גם לפיד יודע: תוצאות הבחירות לא יאפשרו לו בשום מקרה לשמש יו"ר אופוזיציה, ולכן הוא מנסה למשוך תשומת לב בדרכים אחרות. כך, למשל, הדבר בא לידי ביטוי בביקורת שהוא מטיח בהרכבת הממשלה, שכן הוא משתמש במילים גבוהות לתיאור עקרונות נעלים. מה שהוא גם יודע ולעולם לא יודה בו הוא שחלוקת המנדטים והמבנה הפוליטי הקיים היו מאלצים גם אותו ואת שותפיו האידיאולוגיים להתנהג בצורה דומה ולהתפשר על עקרונות שאותם הוא מגדיר ככה חשובים.