המו"מ הקואליציוני צריך היה - ויכול היה - להסתיים לפני ימים רבים, אך כל השותפים בכוח חשו צורך לערוך הפגנת כוח והדיונים התארכו. אך עתה הם ברורים. רינה מצליח ביקשה אמש בערוץ 2 ממשה כחלון תשובות לשאלות כאילו היה כבר בתפקיד, והוא נאלץ להזכיר לה בנימוס מחויך כי אין עדיין ממשלה; והחרדים חתמו ויעקב ליצמן גדוש בתוכניות לניהול משרד הבריאות, ושום עתירה לבג"ץ מטעם יש עתיד לא תעצור אותו, גם אם לא יישא בתואר של שר.
ש"ס השלימה עם המצב. לבית היהודי אין ברירה אלא להשלים עימו. אמנם בסוף השבוע שמר המועמד ליושב ראש האופוזיציה יצחק הרצוג על זכות השתיקה, אבל גם הוא יודע כי בעתיד הנראה לעין לא יסב ליד שולחן הממשלה. תקום ממשלה הנשענת על 67 ח"כים. נותר, אפוא, אביגדור ליברמן.
מהלכי ההשהיה אינם מוסיפים לו כבוד. הבטחתו של כחלון מתקופת הבחירות כי הוא לא יהיה מי שיעניק לבנימין נתניהו את הקול ה־61 המכריע אינה תקפה עוד. שכן בינתיים חתם על ההסכם הקואליציוני, וזכה באוצר ובשיכון ובמינהל התכנון ואפילו בהגנה על חירותו של בית המשפט העליון מפני הימין הקיצוני בקואליציה. לאחר החתימה אין חזרה.
לפיכך ליברמן משחק באש. סיעתו התכווצה כדי שישה ח"כים בלבד וישראל ביתנו היא שם נרדף לחקירת שחיתות חסרת תקדים, והפעם לא יעמוד לו יהודה וינשטיין שסגר את תיקו הכבד בנסיבות מעוררות מחלוקת, שפרטיהן יזכו לפרסום בקרוב. במקביל, הוא זכה להישג ייחודי דווקא בנסיבות אלה של כיווץ פוליטי וקלון לכאורה בתחום החקירות.
אם לא ייטול עתה את משרד החוץ בתנאים אשר סוכמו עם נתניהו - והם מקובלים עליו - הוא עלול למצוא עצמו בתוך כמה ימים בלעדיו. או־אז ייאלץ להצטרף ולהסתפק בתיק זוטר, והבוננזה הפוליטית תימוג.
הוא מבין זאת. כל אחד בקואליציה ובאופוזיציה מבין זאת. תמורת נזיד העדשים - תיק החוץ - איבד ליברמן את מראית העין של הדאגה לפסולי החיתון ולנצרכי ברית הנישואים. תם ונשלם. בסופו של דבר ליברמן יהיה בממשלה עם הצגתה, ואם לא יוכתר לשר החוץ יהיה זה מפני ששוב נקט מהלך שגוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו