יש דו"ח, אין פרופורציות

הדיון על דו"ח מבקר המדינה בעניין מעון ראש הממשלה עשוי/עלול להיבלע בסופת השלג הקרבה ובאה. במשך שנים רבות לעגו לדו"חות עבי הכרס של מבקרי המדינה לדורותיהם. דו"חות אלה היו מוצגים בקול תרועה רמה בפני התקשורת והציבור, ברם השקט המחריש היה מבליעם לארכיונים מעלי אבק. עד שבא השופט לינדנשטראוס ושינה את הכללים, ובעצם מימש את סמכויותיו של המבקר. מאז עניינים רבים שנחשפו על ידי מבקר המדינה וצוותיו הרבים הגיעו עד למדרגת מיצוי הדין עד תומו.

תחושת הבטן שלי אומרת שיש סיכוי שהמטוטלת נעה לאחור. מפני שאם מי שחוקק בכוונה ראויה את חוק מבקר המדינה על סמכויותיו היה מביט בהשתלשלות חקירת מעון רה"מ עד להוצאה לאור של הממצאים, קרוב לוודאי שפניו היו נחמצות. וזאת משום שהטיעון על העיתוי הוא טיעון מוצק מאוד. מפני שאם נאסר שידור נאומו החשוב של רה"מ באופן ישיר, אבל מותר רק לאחר סינון תכנים מהחשש שמא יהיה הנאום תעמולת בחירות - הרי כל הדו"ח של המבקר שפירא עלול להחטיא את מטרת המחוקק.

גם ללא הר הפרשנויות ללא כל פרופורציה יש מקום לחקור ולבדוק עד תום כל ממצא של המבקר. ולא מהטעם של מראית עין או של השוויון בפני החוק, אלא בפירוש מהטעם הבסיסי שמערכות ציבור אמורות להתנהל תחת עין ביקורתית. איש לא היה מרים גבה לו המבקר היה בוחר לפרסם את הממצאים (החלקיים כנראה) בעת אחרת, ללא הסמיכות הבעייתית כל כך לבחירות הקרבות. איש גם לא היה תוהה על הסיקור הנרחב של בני הזוג נתניהו, אלמלא הסימביוזה המתמשכת בין מתנגדיו לבין מרבית מערכת התקשורת המחפשת כל סיבה לפגוע בשניים.

ולמי שחשובה לו עד מאוד החקירה, ולו רק מהטעם הפרקטי של הדחתו של ראש הממשלה, הנה יוצא שכרו בהפסדו - דווקא בגלל פרסום הדו"ח בעת הזאת. הרי לו רק היו מלווים מבקריו של ראש הממשלה את תביעתם בדרישה לחקירה - אפילו רפה - של התנהלות ראשי ממשלות קודמים, סעיף אחר סעיף, ולחלופין של התנהלות המוסד הנשיאותי, הרי טיעוניהם של המגינים על ראש הממשלה, ולפיהם המבקר בוחר להתמקד רק בו, היו נמוגים מייד.

מכאן המסקנה הפשוטה מאוד: מעמדו של מבקר המדינה עלול להידרדר מפני שאמון הציבור הוא מרכיב חשוב מאוד בנציגי הממשל והחוק, ואמון זה נפגע מאוד. קריאתי במדור זה למבקר לפני שבוע ימים היתה, בין השאר, להתרחק כמו מאש מעיתוי אומלל כזה. כמו כן קראתי למבקר לחשוב היטב ולהחיל את מידת ההגינות יחד עם ההתרחקות מאיפה ואיפה, והדבר לא נעשה.

יש כאן פגיעה בדמוקרטיה באופן חמור. מפני שהלחץ התקשורתי משמאל פעל ללא כל ספק על מבקר המדינה. העיסוק חסר הפרופורציה במיחזור בקבוקים או בחשבון הגלידות משבש את הדעת ביחס לליבת הקיום של העם בארץ, וזה לא רק גרעון איראן או התזזית במזרח התיכון, אלא גם כיצד נבחר דרך חברתית־כלכלית וכיצד יתחנכו הנערים. ואולם, כאשר שדה העימות מתמלא בעשן ההסוואה, שהתמלא בדו"ח המבקר ללא כוונת זדון, כולנו - כאזרחי המדינה - נצא נפסדים.